2004-09-21
הדיסק החדש של אפיקה, דיסק הופעה חיה אשר במפתיע משתייך לסדרת 2 meter sessies (אשר לרוב נשמר ללהקות בסדר גודל של אר אי אם, רדיוהד וכדומה,) הוקלט באולפני Wiseloord המפורסמים. הדבר מפתיע בהתחשב בעובדה שזוהי להקה חדשה יחסית שיש בקורות החיים שלה רק דיסק ראשון (אבל מצליח ביותר). הדיסק מחולק לשני חלקים, החלק הראשון שהוא הופעה רגילה של הלהקה, והחלק השני שהוא חלק אקוסטי אשר בעיקר מנוגן בפסנתר וקולה המהפנט של סימון סימונס הלהקה השתמשה בעזרתו של מפיק העל Sascha Paeth אשר עבד בעבר עם להקות כמו קמלוט, נייטוויש ורפסודי (שכולן נמצאות ברשימת הלהקות המשפיעות על הלהקה, אבל לזה נגיע יותר מאוחר).
האלבום יוצר דילמה מסוימת, מצד אחד אפיקה מוכיחים את עצמם כלהקה מקורית, שונה ומיוחדת וברמה משלהם, בכך שבהופעה הם מלווים על ידי כלי מיתר אמיתיים ולא כאלו הבוקעים מקלידים, וגם עם מקהלה נפלאה אשר מלווה את הלהקה לאורך רוב האלבום, אך מצד שני, ההשפעות המוזיקליות שלהן ניכרות כל כך בשירים שלהם, שאנו מוצאים את אפיקה כלהקה עם פוטנציאל, אבל חסרת זהות, היא קצת מהרבה להקות אחרות,
ריפים של גיטרה שנשמעים כאילו נלקחו היישר מ-After Forever (מה שנשמע הגיוני כאשר מייסד הלהקה הוא מארק ג'נסן, שלתקופה ארוכה היה המוח מאחורי After Forever ועזב אותם למען הפרוייקט החדש אפיקה), עיבודים אשר לפעמים גורמים לך לתהות למה בדיוק אתה מקשיב, אפיקה או נייטוויש.
עיקר אפיוני האלבום והלהקה עצמה, הם בעיבודים עם הנגיעות הקלאסיות אשר תורמים כל המיתר והמקהלה וקולה המדהים של הזמרת סימון סימונס, אשר מתעלה על עצמה ומפגינה כישורים ווקאלים מצוינים (אשר בעיקר נשמעים בחלק השני והאקוסטי של הדיסק).
הדיסק מתחיל באינטרו תופים סטייל נייטוויש, וברגע שנכנסת המקהלה אנו מבינים שאנו מקשיבים למשהו שונה, אחר, אחרי כניסת המקהלה, סימון נכנסת בקול המוביל ומהפנטת תוך רגע, קשה להשאר אדישים לקול המדהים שלה, אך תוך כמה רגעים אנו נופלים בחזרה לתהייה של איזו להקה זאת וממי היא מושפעת יותר ושוב מאבדת את זהותה.
המילים של הדיסק מתאימות לשם הלהקה,(אפיקה זהו המקום בו אנו מוצאים תשובות לכל השאלות שלנו) מילות השירים נוגעות בנושאים שונים, פוליטיקה, רוחניות, חיים, מוות וכדומה. בשיר הראשון אנו מקבלים מאין מונולוג קצר לזכר האחת עשרה בספטמבר ובו מוצג הטרור בתור הרוע המוחלט החדש ובקטע השישי אנחנו מקבלים עוד מונולוג אשר מדבר על ניצול החלש על ידי החזק והרשע.
לטעמי, החלק הטוב יותר והמיוחד יותר בדיסק, הוא החלק האקוסטי, בעיקר כי מרכזו בשירה של סימון, הקול שלה נותן לאפיקה את האיפיון שכל שאר ההרכב לא מצליח לתת.
כמו שציינתי כמה פעמים, המגרעת הגדולה ביותר של אפיקה, זה שהם לא גיבשו צליל וסגנון משל עצמם, פה ושם יש הדגשים לקלאסי או לקול של סימון ואז יש קצת ייחוד ללהקה, לטעמי זאת מגרעה די בולטת בלהקה, אבל בכל זאת, הדיסק זורם ונחמד לאוזן, זהו דיסק שחובבי הז'אנר ייהנו לשמוע, בסופו של דבר אפיקה עושים מטאל עם ייצוג נשי בקולות והם עושים את זה טוב, אך לעתיד עדיף להם להשתמש יותר בדגש על הכלי שאין לאף אחד אחר, וזאתי סימון, היא הקול של אפיקה והיא הייחוד הגדול ביותר שלהם.
רועי פוברצ'יק
