2004-09-21
זה תמיד תענוג לשמוע נגנים וותיקים יושבים ביחד לאיזה Jam איכותי, וכשמדובר בשלושה אנשים מהקליבר הזה, כמו ב Jing Chi, המדובר בנגינה איכותית מהמדרגה העליונה.
השלושה הם Jimmy Haslip על הבס, Robben Ford בגיטרה, ו-Vinnie Colaiuta על התופים, שלושתם אומני סולו ואולפן וותיקים ומנוסים, שעבדו עם כמה מהשמות הגדולים בעולם הרוק והפיוז'ן.
Jimmy Haslip, שידוע בעיקר בעקבות עבודתו עם ה Yellowjackets מכניס השפעות פיוז'ן כבדות, שמשתלבות עם האפיונים הבלוזים יותר של הגיטריסט Robben Ford, שניגן בן השאר עם אגדות כמו Miles Davis ו-Colaiuta אחד המתופפים הטובים בעולם כיום, ידוע בעיקר בגלל עבודתו עם Sting, מחזיק את כל החבילה עם התיפוף הדינאמי המעולה שלו, ותורם גם תכנות אוורירי לכמה מהקטעים.
Colonel Panic הפותח הוא קטע אנרגטי, אחד הרועשים יותר באלבום, Colaiuta הולם התופים באופן די חופשי ומאד דינאמי, וגיטרת הגיבסון מלאת הדיסטורשן של Ford ממלאת את השיר באנרגיה, לעומת הקטע הראשון, הקטע השני, Chi Town, הוא עולם אחר, קטע פיוז'ני רגוע מאד, בנוי על מקצב בס בסיסי, ועבודת גיטרה עדינה ומחושבת היטב של Ford, קטע נהדר להירגע קצת.
Move On הוא קטע מלודי מאד, Harmony חוזר של הגיטרה, כשחטיבת הקצב של התופים והבס נשמעת הדוקה באופן מיוחד.
Hidden Treasure הוא קטע ג'אזי יותר, Colaiuta מרביץ עבודת תיפוף מרשימה ביותר, עבודת המצילות שלו והמעברים המיוחדים פשוט מציבים אותו בליגה משלו.
ההרכב מצרף אליו את אמן הבלוז Robert Cray לצורך ביצוע השיר Nobody's Fault But Mine, של Blind Willie Nelson, כשלתערובת הם משליכים קצת מטעמי הפיוז'ן שהם חזקים בהם, התוצאה מעולה, רק למזוג איזה bourbon טוב, לשבת, וליהנות.
כמו שאמרתי, תמיד תענוג לשמוע מקצוענים וותיקים בעבודה, והאלבום השני הוא יצירת מופת של ממש.
אלון מיאסניקוב
