2002-09-04
בשנים האחרונות, מסתמנת בסצינת המטאל מגמה, במסגרתה נשנים בתדירות גוברת והולכת נסיונות ליצירת אלבומים מהפכניים, הממזגים תת-סגנונות או לחלוטין מבטלים ופורצים את גבולות הז'אנר, מגדירים אותו מחדש, ומפיקים אידאות מוסיקה קיצוניות (או, לעיתים, נוטות באופן מצער לכיוון המיינסטרים) וחדשניות. מספר דוגמאות ראויות לציון יהיו עבודותיהם המיוחסות ומהוללות (אם כי לעיתים שנויות במחלוקת) מהשנים האחרונות של להקות כ- MAYHEM, ARCTURUS או SATYRICON, כל אחת מחוללת את האדווה הראשונית העשויה ליצור (במקרה האחרון למעשה כבר יצרה) זרם חדש לחלוטין בימת המטאל הנרחבת, כמו גם עבודות פחות מפורסמות, אם כי בחלקן לא פחות טובות ומשמעותיות, של להקות כ- FLEURETY, LUX OCCULTA, IN THE WOODS ו- BETHLEHEM, שלא להזכיר את המעבר המצער של להקות GOTHIC METAL רבות למחוזות ה- GOTH-ELECTRO-POP. וזהו רק קצה הקרחון.
התהליך הנזכר לעיל יצר תופעה דיכוטומית מעניינת: מחד, תומכי החדשנות והקידמה יוצרים דרישה גוברת והולכת לפרסום יצירות מהממות ויחודיות נוספות מסוג זה. מאידך, גישתם מעוררת זרם נגדי, המיוצג על ידי תומכי גישת ה- OLD SCHOOL למיניהם, הדורשים לעומתם את תחייתה של מורשת המטאל המסורתית. בינות שתי הגישות הללו, נותרות, במידה מסוימת פחותות ערך ומחוץ לאור הזרקורים, להקות המושפעות ופועלות ברוח תקופות הביניים, מבלי לחדש או להתגאות בגישה רגרסיבית ייחודית. האחרונות, תוך ניתוח המצב בשוק ובהתחשב בדרישות הקיימות בקרב הקהל, לעיתים נאלצות לנסות ולספק את הסחורה המבוקשת, גם אם אינן תמיד מתאימות לכך מבחינת רוחן המוסיקלית.
נראה כי להקת PSYPHERIA מהווה דוגמה טובה לתופעה זו.
ראשית, אדגיש: PSYPHERIA היא להקת Blackend Brutal Technical Death Metal טובה בהחלט. בעודם משלבים השפעות של להקות כ- Morbid Angel, Deeds of Flesh, Cannibal Corpseו- Vader, ומנצלים בהצלחה את המתופף והבסיסט המדויקים ועוצמתיים, עבודת גיטרות מוצלחת וסולן המספק את הנהמות הטיפוסיות לסגנון, הם מסוגלים לייצר בקלות שעת האזנה ברוטאלית מספקת ומהנה.
אך לדאבוננו, כאן אנו נוכחים בהשפעת דרישת הקהל והזרמים הנוכחים בעולם המטאל: הלהקה, כנראה תוך מאמץ להמציא ולחדש, עושה ניסיון בשילוב אלמנטיים סימפוניים ביצירתה. בכל אחד מקטעיה משולבים קטעי קלידים דומיננטיים, לחילופין פועלים ברקע ומייצרים אווירה גותית-משהו, או נוטלים תפקיד פעיל ודינאמי יותר כשהם משלבים במוסיקה מהלכים תיאטרליים תוך שימוש במלודיות כרומטיות והרמוניות דיסוננטיות. לרוע המזל, בתחום זה הצלחתה של הלהקה היא, בלשון המעטה, מוגבלת. לרוב, הקלידים לא משתלבים היטב בסביבתם הברוטאלית, ונשמעים מאולצים ובלתי-טבעיים, שלא לומר מלאכותיים ממש. גם ברגעים המעטים בהם נראה כי השילוב נוחל הצלחה, נראה כי זו מוגבלת לתחום האסתטי בלבד, מבלי לחדור ולהשתלב באמת במהות וברוח היצירה המוזיקלית. ניתן להגיד כי גם ברגעים אלה השילוב הינו סוג של שאילה אסתטית ותו לא, ואינו מגיע לכדי היותו מימוש של תהליך יצירה סינתטי משמעותי ומחדש באמת.
ולמרות הכל, אחזור שוב על דברי מקודם: PSYPHERIA אינה להקה רעה. להפך, בתחום מסוימים היא טובה, אפילו יותר מכך. כשלונה החלקי נגזר מאופייה הסוער של סצינת המטאל, אשר כמעט ואינה מאפשרת ללהקות המושפעות מתקופות וסגנונות ביניים להגיע לכותרות, ומפתה אותן להגרר להרפתקאות נסיוניות, גם אם אינן בשלות ומתוכננות היטב. למרות הכל, האלבום מומלץ לאוהדי הז'אנר, שיוכלו להינות מצדדיה בחיוביים של הלהקה, כמו גם לאספני מוסיקת מטאל נסיונית.
תום אורגד
