2004-05-23
בצד הקיצוני ביותר של ז'אנר המטאל נמצא ה grind-core, סגנון שלו שורשים פרימטיבים כמו Napalm Death ו Carcass, ויותר מאוחר להקות כמו Terrorizer, הסגנון הזה ממשיך עד היום, נישא לקיצוניות חדשה באמצעות להקות כמו Nasum ו Lock up, במידה פחותה.
Deathbound נמצאים בקצה הקיצוני ביותר של הז'אנר הנ"ל, תיפוף סופר מהיר, משולב עם ריפים לעיתים מהירים ולעיתים כבדים ואיטיים יותר, בס רב דיסטורשן, ושירת גראולינג עבה, החברה האלה לוקחים את הסגנון לקצה.
הלהקה באה מפינלנד, ארץ שידועה דווקא בלהקות היותר מלודיות שלה, או דווקא ב death metal מלודי דוגמת Children Of Bodom, Deathbound מוכיחים כי לפינלנד יש גם צדדים אפלים יותר.
מעט מאד שירים עוברים את מחסום 3 הדקות, מרביתם קרובים יותר לשתי דקות וחצי, וכולם,ללא יוצא דופן, מהירים ביותר.
הלהקה עושה שימוש חכם בסאמפלים מסרטים, בדרך כלל לפתיחת השירים, ומידי פעם באמצע שיר, כמו הקטע המעולה באמצע שיר 4, As Reluctance Grows, שמדגיש את הברוטאליות שבקטע המעבר.
לדיסק סאונד שהוא בבת אחת נא וברור מאד, שמאפשר לחברי הלהקה להפגין את היכולת הטכנית הבלתי מבוטלת שלהם, המתופף במיוחד זוכה להפגין תיפוף מדהים, מלבד קטעי ה blast beats הרבים שלו, בסוף שיר ארבע יש עבודת snare קטלנית, אני די בטוח שהוא מסיים כל הופעה בלהתעלף...
הקול של Kai הוא עמוק, מפלצתי אפילו, אבל יש לו אינטונציה ברורה מאד, מה שעושה את ההאזנה לו לקלה יותר, הוא הסולן המושלם להרכב, שגורם למוזיקה הקיצונית גם כך להישמע קרובה יותר ל death metal ברוטאלי.
מבחינת שירים בולטים? שיר ארבע הוא ללא ספק האהוב עלי, כשגם שיר שתים, Without Pain נשאר בזיכרון מעבר לרוב השירים האחרים.
זה ללא ספק לא דיסק של מוזיקה קלה, הלהקה עושה מטאל מהזן הקיצוני ביותר, ועושה את זה טוב, השאלה היא, האם אתם יכולים לעמוד בזה? אני יכולתי, ונהניתי.
אלון מיאסניקוב
