2004-05-18
החברה האלה נותנים בראש.
הלהקה היא בעלת וותק בלתי מבוטל, האלבום הראשון שלהם, שיצא תחת השם "Big Heat" יצא עוד ב 92', הלהקה שינתה אז את שמה ל Stigmata, והוציאה שלושה אלבומים, שאת השלישי מביניהם היה לי השכל לקנות, האלבום,The Court Of Eternity, הוא אלבום שאני מחשיב כאחד מאלבומי המטאל הטובים בכל הזמנים, מטאל עצבני ואיכותי, שמרוויח מסולן נהדר, חומר כתוב היטב, ושירים מעולים.
קצת איבדתי אותם אחרי זה, הם שינו שמם ל Stygma IV, כתוצאה מלהקה אחרת שכבר נשאה את השם הקודם, ואיך שהוא היה לי המזל למצוא את שני אלבומי האולפן שיצאו להם, שניהם מעולים, אבל עכשיו, קיבלתי את האלבום החדש שלהם, Hell Within, וכמו שאמרתי – הוא נותן בראש.
כרגיל, לאלבום יש עטיפה מוצלחת, אבל השירים שבו אפילו יותר טובים,
Mental Power העצבני פותח את הדיסק בהילוך גבוה, הקול הצרוד אבל מלודי של Ritchie Krenmaier תורם רבות לאיכות הכוללת, שמתבטאת בנגינה סופר הדוקה וכשרון בלתי מבוטל.
Point Of No Return הוא עוד מנצח, שיר mid tempo טוב, שבו אפשר לשמוע את היכולת הטכנית של הגיטריסט, יכולת שבולטת עוד יותר בסולו שלו בשיר האפי The Last Stand,
למען האמת? אין באלבום שיר חלש, תופעה נדירה אבל מציאותית במקרה הזה.
אין לי מושג איך הלהקה טרם מצאה עצמה בליגה הלאומית של המטאל, זה אחד האלבומים הטובים ששמעתי השנה, ואחד החביבים המיידים עלי.
תמשיכו ככה, stigma IV!
אלון מיאסניקוב
