2004-02-10
אני חייב להודות שבעבר לא ממש חיבבתי את הלהקה, הסולן נשמע לי יותר מידי כמו Jeff Buckly או לחילופין, Tom York, והמוסיקה נשמעהלי כמנסה בכוח למצוא חן באוזני המאזין, מלודיות עשירות מידי, שירים די פשוטים, כשיצא תקליטם הקודם, Hullabaloo, דווקא נהנתי מהסינגל Megalomania, אבל מעבר לכך, לא ציפיתי לשום הפתעה מכיוון הלהקה.
Absolution הפתיע אותי, ולטובה.
הלהקה האנגלית, שמונעת באמצעות המנוע ששמו Matthew Bellamy שאחראי גם על השירה, גם על הקלידים, גם על הגיטרות, גם על מרבית הכתיבה וגם היה שותף להפקה, בהחלט יצרה את האלבום שהייתה אמורה ליצור.
שאר חברי הלהקה, הבסיסט Chris Wolstenhome שעושה פה עבודה מעולה, דרך אגב, והמתופף Dominic Howard שאינו קוטל קנים בעצמו, כולם מראים פה ששנות הנגינה המשותפת שלהם (מאז גיל 13) השתלמו, והם יצרו אלבום אחיד, מלודי, רועש, ובעיקר-מעניין.
קשה להגדיר את הלהקה, הם עושים רוק אלטרנטיבי, עם יסודות של noise, punk,Metal ומוזיקה אלקטרונית, כששירתו של Bellamy מהווה מעין חוט מקשר בין קולו של Tom York איש Radiohead וסגנון השירה הטרגי תיאטרלי של Freddy Mercury ז"ל, מה שלא זה יהיה, כאן הכל מתקתק היטב.
הדיסק נפתח בקטע intro שמתחבר לשיר הראשון, פצצה מלודית בשם Apocalypse Please, שיר נהדר, שהפסנתר של Bellamy שמלווה אותו נותן לו אווירה אופרסיבית כבדה, ויוצרת קונטרסט מעניין למקצב המטאלי הטוחן,
הלהיט הראשון מהאלבום בא לאחר מכן, Time Is Running Out, החל ממקצב הפתיחה המקפיץ, ועד הטרום פזמון הטרגי,"I won’t let you murder it" מקונן Bellamy, ואתה לא יודע אם לבכות או להשתולל עם המקצב המסעיר...
שיר הנושא, Sing For Absolution הוא קטע קצת יותר אופטימי, מלודי, נעים לאוזן, מלווה בגיטרות מינוריות שמרגיעות אותך לדקה או שתיים לפני כניסתStockholm Syndrome, שיר שנותן בראש בשמחה, והפזמון שלו הוא מנה דגושה של רגש, דיסטורשנים גועשים, בלווי שטיח קלידים דרמטי, וקולו של Bellamy עולה לטונים הגבוהים ביותר בסולם השירה שלו,מרשים.
האלבום ממשיך בדרכו ומקפיץ אותך בין בלדות מרגשות, דכאוניות אך נעימות, וקטעים תוקפניים, שקולו של Bellamy הופך אותם למשהו מיוחד, Hysteria הוא שיר המנוני שגורם לך לרצות לשבור משהו, ה bass line שלו מבהיר עד כמה חטיבת הקצב של הלהקה יושבת טוב, ונותנת בסיס מוצק לכשורנו של Bellamy, אני חייב לומר, ששיר חלש – אין באלבום, קטעי הביניים קצת מיותרים, אך הם קצרים ועוברים לפני שאתה שם לב,
הייתי מסכם ואומר, אלבום הרפתקני, מעניין, ומומלץ מאד!
אלון מיאסניקוב
