ראיונות
Remembrance
ראיון עם: Remembrance היא להקת funeral doom שמגיעה מצרפת עם אלבום בכורה בשם Frail Visions אשר התקבל בברכה בקרב חובבי הדום מטאל בפרט ובקרב חובבי המטאל בכלל.
הלהקה היא למעשה צמד, המורכב ממר Matthieu Sachs (גיטרות, באס, שירה/קולות) ומגברת Carline Van Roos (קלידים, תופים, גיטרות נוספות, שירה נשית) שהייתה לי ההזדמנות לראיין במתכונת של שניים על אחד.
2006-04-20
תוכלו להציג את Remembrance לטובת מי שלא מכיר את ההרכב?
קרליין: אנחנו הרכב funeral doom מצרפת שהוקם ב- 2004. אנחנו מנסים ליצור מוזיקה דיכאונית ואווירתית ע"י שימוש בקטעים איטיים עד כדי ייאוש אבל גם עם חלקים שבהם יש גיטרות וזועמות מהירות יותר.
הסגנון ש- Remembrance מוגדרת בתוכו הוא תת-ז'אנר בתוך הדום – האם כיוונתם לזה מראש או שזה פשוט יצא ככה?
קרליין: אנחנו אוהבים ליצור מוזיקה עצובה; רצינו להתחיל פרוייקט יותר קיצוני ואפל מהלהקה השנייה שלנו, Lethian Dreams, שמוגדרת כיותר שמיימית/אטמוספרית.
לא באנו בכוונה לעשות funeral doom, רצינו לבטא את מה שאנחנו מרגישים.
אלבום הבכורה שלכם, Frail Visions, התקבל בברכה בקרב אלה שאוהבים דום מטאל – אילו תגובות קיבלתם עליו אישית?
קרליין: קיבלנו באמת הרבה פידבק חיובי מאוד על האלבום; הרבה תמיכה מאנשים ומלהקות אחרות... לא ציפיתי לזה, ככה שזה היה ממש מדהים.
שאלה נוספת בנושא האלבום: איך היה תהליך העבודה עליו? מה הייתה "חלוקת העבודה" ביניכם?
קרליין: השיר הממש ראשוני של Remembrance , הגרסא הראשונה של Beyond the waters, נעשה לגמרי ע"י מתיו. רק אז הוא ביקש ממני להצטרף אליו, והקלטנו את הגרסא השנייה של השיר, שהופיעה באוסף Asymmetry.
תהליך ההלחנה של האלבום שלנו היה שונה, קודם אני באתי עם תפקידי הקלידים ואז מתיו הוסיף את הגיטרות, ואם היה צריך עוד אז הוספתי עוד.
מתיו: כשהתחלתי את Remembrance רציתי שתהליך הכתיבה יהיה שונה מזה של Lethian Dreams; רציתי שהמלודיה תהיה מבוססת ברובה על הקלידים בעוד שב- Lethian Dreams הקלידים יותר ברקע והמלודיות מובלות ע"י הגיטרה והקול הנשי. לכן היה חשוב להלחין את הקלידים קודם.
כיוון שאני לא קלידן הצלחתי להלחין את הקלידים רק לשיר אחד; הייתי צריך את קרליין לעזרה וכך היא הצטרפה בעצם ל- Remembrance.
קרליין ואני מאוד משלימים כשזה מגיע לגיטרות; לכל אחד מאיתנו יש דרך משלו לנגן, וכשזה משולב זה נותן תוצאה טובה מאוד.
השיר האחרון באלבום, Where all has been wasted, הולחן באופן שונה; שנינו כתבנו את הגיטרות באותו הזמן ואז קרליין הוסיפה את הקלידים; אני חושב שזה דיי בולט כיוון שבשיר הזה הקלידים לא מנגנים את המלודיה העיקרית, אבל זה עדיין מתאים ממש טוב לשאר השירים של Remembrance ונראה שהרבה אנשים אוהבים אותו.
כשאני שומע את המוזיקה שלכם הדמיון שלי מתחיל לפעול, אני יוצר תמונות וסצנות בראש, ותהיתי אם כתבתם את המוזיקה מתוך ניסיון לתרגם סצנות/תמונות מהראש שלכם או שהיה לכם מקור השראה ותהליך כתיבה שונה?
קרליין: אני מנסה לתרגם את הרגשות שיש לי בפנים, מנסה לתאר כמה חוויות, לאסוף את הרגשות לתוך המוזיקה.
מתיו: גם אני אוהב לדמיין תמונות כשאני מאזין למוזיקה, אבל אני לא מלחין מתמונות או סצנות שיש לי בראש; אני פשוט מנסה לתרגם רגשות ותחושות אל המוזיקה שלנו.
לפעמים אני לא כותב מתוך רגשות אלא יוצר רגשות. אני מתכוון שלפעמים אין לי דבר בראש כשאני מנגן בגיטרה, אבל אני אוהב מוזיקה עצובה ורגשנית, אז אני מנגן משהו שאני אוהב ואז זה גורם לי להרגיש משהו.
לא הייתי מרוצה מהמוזיקה שלנו אם היא לא הייתה גורמת לי להרגיש משהו, בגלל זה כשאני מקליט את הקולות בסוף אני בהרמוניה טוטאלית עם המוזיקה, כי הצלחנו ליצור משהו שממלא אותי ברגש וברור שאפשר לשמוע את זה בקול שלי.
לדוגמא הקולות בקטע האמצעי של Murdering My Faith מיואשים לחלוטין, התוצאה מושלמת.
הליריקה שלכם דיי מחרידה ומדכאת- מאיפה כל זה בא?
קרליין: ההשראה למילים באה בעיקר מהחוויות והרגשות שלנו... הן עוסקות בצער, חרטה, אכזבה, חולשה, בדידות, ספקות... הן מבטאות את מה שאני מרגישה או הרגשתי ברגעים מסויימים.
קראתי שאתם מנסים להשלים את ההרכב עם הנגנים הדרושים כדי לעשות הופעות חיות, האם יש התקדמות בנושא?
מתיו: ניסינו כמה חזרות עם חברים שלנו מלהקת הדום Lux Incerta; אבל לרוע המזל זה היה קשה מדי לקבוע חזרות כיוון שהם לא גרים מספיק קרוב אלינו. אני חושב שננסה שוב, בחזרות הייתה לנו הזדמנות לבדוק איך השירים שלנו ישמעו בהופעה חיה וזה נשמע ממש אדיר; בוא נקווה ש- Remembrance תוכל להופיע בעתיד.
אתם עובדים על חומר חדש?
מתיו: הקלטנו כמה רעיונות, אבל אנחנו רחוקים מלסיים את האלבום השני שלנו; בינתיים אנחנו מתרכזים בלהקה השנייה שלנו, Lethian Dreams. אנחנו עובדים על אלבום הבכורה כבר זמן מה ואנחנו מקווים לשחרר אותו מתישהו השנה (2006).
מה אתם יכולים לספר לי על Lethian Dreams?
מתיו: קרליין ואני הקמנו את ההרכב ב-2002, ההקלטות הראשונות היו משהו דיי אווירתי; עכשיו אפשר לתאר את זה בתור דום אטמוספרי, למרות שאנחנו אוהבים לקרוא לזה Emotional Atmospheric Doom כי רגשות הם הבסיס לכל אחד מהשירים של Lethian Dreams.
ההבדל העיקרי בין Remembrance ל- Lethian Dreams הוא שאנחנו לא מכניסים את אותם רגשות לתוך השירים.
השירים של Lethian Dreams מלאים בעצב, בדרך יפה ושמיימית; ב- Remembrance יש רק ייאוש, אפלה ושיממון.
מה תוכלו לספר לי על האלבום המתקרב של Lethian Dreams?
מתיו: אנחנו עדיין עובדים עליו, נשאר לנו עוד שיר אחד להקליט; אחרי זה נצטרך מאסטרינג בסטודיו וליצור קשר עם חברות תקליטים. אני חושב שהוא צריך לצאת מאוחר יותר השנה, יש גרסאות מוקדמות לכמה שירים באתר שלנו.
אתם מעורבים בפרוייקטים נוספים?
קרליין: אני מעורבת ב- Dahlia’s Tear, פרוייקט צד של Anil Emre Dedeoglu מלהקת דום שנקראת Dimness Through Infinity .
עשיתי שירה/קולות לאחד השירים באלבום. Dahlia’s Tear זה משהו מאוד שונה ממה שאני עושה בדרך כלל במוזיקה, כיוון שזאת מוזיקת אמביאנט.
אני אוהבת מאוד את האווירה ש- Anil יצר בפרוייקט שלו ואני מקווה לעבוד איתו שוב בעתיד.
המוזיקה שלכם מושווה לעיתים קרובות לזאת של Shape of Despair , מה אתם חושבים על ההשוואה הזאת?
קרליין: אני מאוד שמחה על ההשוואה הזאת, Shape of despair היא להקה מדהימה... Angels of distress ו- Shades Of… הן יצירות מופת.
מתיו: זה מאוד מחמיא להיות מושווה ל- Shape of despair כי אני מעריץ גדול של המוזיקה שלהם. האמת שאני הייתי הראשון להשוות את המוזיקה שלנו לשלהם כשהכרזתי על Remembrance בפורום של doom-metal.com ; אז אני מסכים לגמרי עם ההשוואה, אבל אני חושב ש- Remembrance קצת שונה מ- Shape of despair; אנחנו עושים גם קטעים ב- mid-tempo בזמן שהם עושים שירים איטיים מאוד.
אילו דמויות/להקות הכי השפיעו עליכם?
קרליין: אני שומעת הרבה סוגי מוזיקה שונים אז אני חושבת שאני מושפעת קצת מכל דבר שאני שומעת... אבל ל- Anathema, Shape Of Despair, Rapture ו- Saturnus יש בהחלט השפעה.
אלבומים שאתם שומעים לאחרונה?
מתיו: Of the Wand and the Moon – Emptiness Emptiness Emptiness
Pantheist – The pains of sleep
אלה שני אלבומים שגיליתי לאחרונה ואני שומע מלא. חוץ מהאלבומים האלה, אני שומע גם הרבה מהלהקות האהובות עלי Paradise Lost , Shape of Despair , Saturnus וכו'.
קרליין: בנוגע לדברים חדשים הייתי אומרת-
Daylight Dies – Dismantling devotion
Pantheist – The Pains of sleep
איך הגעתם לחתום עם הלייבל הישראלי TotalRust Music ?
הם הציעו לנו להשתתף באוסף שעליו הם עבדו. כשהוצאנו את הדמו Among Lost Illusions הם פנו אלינו שוב כדי לשאול אם אנחנו מעוניינים להוציא את אלבום הבכורה שלנו דרכם.
קיבלנו את ההצעה מדי, זה היה כבוד בשבילנו להוציא את הבכורה שלנו דרכם, ולהיות הלהקה הראשונה שהם מחתימים.
מה תוכלו לספר לנו על סצנת המטאל הצרפתית ועל הדרך שבה התקשורת והציבור מגיב למוזיקה שלכם?
מתיו: למען האמת, אני לא יודע הרבה על סצנת המטאל בצרפת בכללי. אני רק יודע קצת על הדום מטאל בצרפת שנעשית גדולה יותר ויותר. אפשר למנות כמות יפה של להקות דום וחלק מהן זוכות להכרה גם מעבר לגבולות.
האם יש איזו מטרת על שהייתם רוצים להשיג עם Remembrance?
מתיו: לצאת לסיבובי הופעות עם להקות שאנחנו מעריצים.
קרליין: כן, לנגן הופעות חיות יהיה נהדר... ואני גם חסרת סבלנות לקראת ההקלטות של האלבום החדש.
מה חושבות המשפחות שלכם על המוזיקה שאתם עושים והמקום שהיא תופסת בחיים שלכם?
מתיו: אני לא באמת יודע מה דעתם, אני חושב שהם מעדיפים את Lethian Dreams על Remembrance כי זה פחות קיצוני.
הם מודעים לתשוקה שלנו למוזיקה, אבל אני לא יודע אם הם מבינים כמו זמן וכסף אנחנו יכולים להשקיע בזה.
קרליין: המשפחה שלי יודעת כמה המוזיקה חשובה לי, אבל אני לא בטוחה מה הם חושבים על הלהקות שלנו...
מלבד מוזיקה יש לכם עיסוקים אחרים?
מתיו: לקרוא ולצפות בסרטים, רוב הפעמים זה התעסקות עם עולם דמיוני כמו בספרים של טולקין. אני גם אוהב עיצוב, אפילו אם אני לא כל כך טוב בזה, ותכנות-אינטרנט/רשתות (זו גם העבודה הנוכחית שלי).
קרליין: אני לא רואה הרבה סרטים וגם לא קוראת כל כך... מוזיקה היא העיסוק העיקרי שלי, הדבר שאני נהנית ממנו הכי הרבה.
איך היותך מוזיקאי משתלב עם העיסוק האחר שלך? כמה מהזמן שלך מוקדש לחובותיך בלהקה ומה סדר העדיפויות שלך?
מתיו: מוזיקה היא העדיפות הגבוהה והעיסוק הראשי שלנו; אני לא אומר שאנחנו משקיעים את כל הזמן שיש להלחנה וכתיבה, אבל הלהקות שלנו לוקחות הרבה מהזמן בכללי. קרליין מקדמת/מפרסמת את הלהקה ומנהלת את חשבונות ה- Myspace שלנו; אני אחראי על האתרים הרשמיים וחלק מהעיצוב בהם.
כשאנחנו לא מנגנים, תמיד יש לנו מחשבה על המוזיקה, מה נוכל לשפר בשירים או איזה ציוד נוכל לקנות כדי לשפר את הסאונד.
מלבד הזמן שאנחנו משקיעים בכתיבה ובקידום הלהקה, אנחנו גם שומעים הרבה מוזיקה יחד.
מה דעתכם על רוחניות ודתות?
מתיו: אין לי ממש דעה על זה, למעשה אף פעם לא באמת חשבתי על זה. אינני דתי, ולגבי רוחניות אני חושב שאלה דברים שמעבר להבנתנו.
אני מוצא קושי להאמין במשהו, אבל זה עדיין קשה יותר להאמין שהחיים והאנושות נוצרו מכלום.
המוזיקה שלכם מאוד מפחידה,אפלה ומדכאת – מה משמעות החיים?
מתיו: אני חושב שאני אשמע מריר אם אגיד את דעתי על זה, אני חושב שהחיים זה לעבוד קשה מהילדות עד הפרישה, לעשות דברים שאתה לא אוהב כדי להשיג את הזכות לחיות. בסוף חייך אתה מסתכל אחורה ורואה שלא עשית דבר.
הקטע הטיפשי כאן הוא שאפילו אם אני מריר לגביהם, אני אוהב את החיים.
עד כמה אתם מעורבים אחד בחיי השני?
מתיו: אנחנו משלימים אדם את רעהו בדרך החשיבה ובמוזיקה...
הציטוט האהוב עליך?
מתיו: “Are you forever loss of purpose in a passive life” מתוך Forever Failure של Paradise Lost.
האם תשקלו לבוא להופיע בישראל?
מתיו: אני לא יודע אם זה יכול להיות אפשרי, ה"טיול" מצרפת לישראל אמור להיות יקר מאוד. אני חושב שיהיה קשה למישהו להביא אותנו להופיע בישראל; אבל כמובן שאם תהייה לנו הזדמנות, זה יהיה תענוג.
הייתי רוצה להודות למתיו ולקרליין על הזמן והמאמץ וגם לאחל להם הצלחה רבה בעתיד.
עופר ויינר
