ראיונות
Pain of Salvation
ראיון עם: Daniel Gildenlow מלהקת Pain of Salvation.
2005-01-10
בערב זה, היה לי את המזל לדבר עם אחד המוחות המעניינים יותר בתחום הפרוגרסיב העכשווי, המוח מאחורי להקת pain of salvation’ דניאל גילדנלאו.
ר: היי דניאל, מה שלומך?
ד: בסדר גמור
ר: עסוק לאחרונה?
ד:כן, עובדים על הדי וי די בימים אלו, אבל ביומיים האחרונים עשיתי בעיקר ראיונות, קצת מכאיב לגרון.
ר:מתחיל להימאס מכל הראיונות האלו?
ד: לא מהראיונות עצמם, זה מעייף את הקול, אני חושב שזה פוגע יותר משירה (צוחקים).
ר:לאנשים בישראל שלא יצא להם עדיין להכיר אותך ואת המוזיקה שלך, מה אתה יכול לספר בכמה מילים על עצמך ועל הלהקה?
ד:הקמתי להקה בשם reality כשהייתי בן אחת עשרה, ומשם pain of salvation נוצרה לאורך הזמן, שינינו סגנונות מוזיקליים ועוד, אבל בערך ב1991 כשפרדריק הצטרף ללהקה כקלידן, זאת היתה הפעם הראשונה שהרגשנו שאנחנו מוכנים לפרוץ לעולם.
ר:השאלה היא האם העולם היה מוכן מספיק בשבילכם (שנינו צוחקים), מה אתה עושה בזמן האחרון חוץ משחרור האלבום החדש שלכם BE וסיבוב ההופעות עם הפלאוור קינגס?
ד:כן, BE זה דבר מוזר, אני אישית התחלתי לעבוד על הקונספט שלו מלפני שנתיים, והייתי מעורב רבות בפרויקט הזה מאז, אז למרות שמנקודת המבט של הקהל נעלמו בשנתיים האחרונות, הן היו למעשה השנים הכי עמוסות שלנו, בגלל שהיינו מעורבים בכל תהליך הכתיבה והחזרות של האלבום וכל ההפקה הבימתית שהייתה בקנה מידה גדול ואחרי שהתחלנו להקליט את גרסת האולפן, את הדיסק, היה הרבה עיסוק במחקר ועובדה על הקונספט עצמו, ובו זמנית בניתי אולפן בבית כדי שנהייה יכולים להקליט מהבית בעתיד, וכמובן שעם זה מתלווים המון בעיות טכניות כי צריך לקנות המון דברים חדשים, ואז להתאים את הכול ביחד, ומחשבים קורסים באמצע, ובאמצע של כל זה גם עשינו את האלבום 12:5 .
ר:לדעתי זה בהחלט היה אלבום מיוחד מאוד.
ד:תודה רבה, אני הייתי ממש מרוצה ממנו, חשבתי לעצמי שאם כבר נעשה דיסק אקוסטי, הוא חייב להיות שונה, חייב להיות לו ערך משל עצמו, אני חושב שהשגנו את זה ואני מאוד מרוצה עם התוצאה.
עכשיו שסיימנו עם ההקלטות והמיקסים והמאסטרינג של BE ואחרי שהתחלנו לעבוד על ההקלטה החיה, וסראונד מיקס שלה, התחלנו לעבוד על הדי וי די, ועל special features שלו, ואנחנו עובדים קשה לקראת הדי וי די הזה ככה שהיה קצת מוזר עם האלבום 12:5 וbe' אבל כמובן שנאנחנו מנסים להחזיר את הכול למסלולו, וצריכים להיות לנו סדרי עדיפויות, ועכשיו האלבום כבר שוחרר, ואני עושה המון ראיונות לקראתו, והעולם שם לב אליו ומתרכז בו, ובשבילי הקונספט הזה הוא כבר בן שנתיים, ככה שאני כבר קצת מסוחרר מלעבוד עליו (שנינו צוחקים).
ר:אתה מתרגש מהתגובות של כולם לאלבום?
ד: האמתי שאני מופתע לטובה מהתגובות, ציפיתי שכולם יישנאו את האלבום הזה בהתחלה, ואז אחרי שנה של להקשיב לו הם יתחילו לאהוב את זה, אבל נצטרך לסבול המון תגובות רעות בהתחלה,שאנשים לא יצליחו להבין את המשמעות שלוגם מבחינת הקונספט ובמיוחד מבחינת המוזיקה, צריך לתת לו הרבה יותר זמן והקשבה מאשר דיסקים אחרים שלנו, אני חושב שזה יהיה קשה במיוחד למעריצים השרופים של הפרוג מטאל.
ר:אני אישית חושב שהאלבום הזה הוא הרבה יותר פרוגרסיב רוק מאשר פרוגרסיב מטאל, לדעתי פרוגרסיב לא אמור לפנות רק לנושא של שינויי מקצבים וסולמות כל הזמן.
ד: בדיוק, זה הדבר המצחיק, הרבה ממעריצי הפרוג מטאל יגדירו את הז'אנר בתור משהו מתוחכם והמון שינויי מקצבים והמון שינויי סולמות. העניין הוא, שהאלבום הזה שונה הרבה מאלבומים אחרים, ככה שלהגדיר פרוג מטאל בכך שאמור להיות מלא דיסטורשנים יהיה טעות, כי זה אחד הדברים העיקריים שנשארו מחוץ לאלבום הזה, וגם את זה לא השארנו לגמרי בחוץ, יש שירים לדוגמא "nihil morari" שהוא אחד השירים היותר מסובכים שעשינו אי פעם, ויש את השיר “diffidentia” שהוא אחד הקטעים הכבדים יותר שעשינו אי פעם ככה שהאלמנטים האלו עדיין קיימים, רק שבאלבום הזה יש הרבה יותר מזה, ומנקודת המבט הזאת האלבום הזה היה כיפי לעשות.
אבל זה נכון שפרוגרסיב מטאל הפך בהרבה מקרים לתבנית, סגנונן מוזיקלי עם סטנדרד מסוים שצריך ללכת בעקבותיו כל הזמן, ובשבילי זאת אף פעם לא היתה המשמעות של pain of salvation, המטרה שלנו היא לעולם לא לחזור על משהו שמישהו אחר עשה, או שאנחנו בעצמו עשינו, המטרה היא תמיד למצוא דרכים חדשות, לא להקליט את האלבום האהוב עליך שוב ושוב, אז מהפרספקטיבה הזאת אני יכול להגיד בכנות, אני בספק שתשמע שני אלבומים של pain of salvation שישמעו אותו דבר, אבל מצד שני תמיד יהיה את הרגש וצורת הנגינה של הלקה, הסימן המוזיקלי שלהם והוא תמיד יהיה באיכות גבוהה מאוד.
ר:כמו שהבנתי יש שתי גירסאות לBE, גרסת אולפן, והגרסה החיה המקורית.
ד: נכון, בעיקרון הם מאוד דומות, האלבום עצמו כבר היה מוכן , השינויים היחידים שעשיתי היו הם במעברים בין השירים בליריקה, שהשתנו בין זמני ההופעות לבין הזמנים שבהם הקלטנו את הדיסק, חוץ מזה הקטעים הם בערך אותו דבר, ההבדל הכי גדול הוא, שבדי וי די, אתה יכול לראות את כל מה שקורה על הבמה, מבחינת במה זוהי הפקה מאוד שונה, בגלל שבנינו במה שלמה מכלום ועוצבה לפי טעמינו.
ר:הבנתי שהייתה לכם תזמורת חיה באותן הופעות?
ד: כן, הייתה לנו תזמורת וכולנו השתתפנו בפרקשנס, על הבמה, ופרדריק ניגן רק על פסנתר כנף והרפסיקורד, וזה הדברים האמיתיים, בלי קלידים וגם היתה לנו בריכה של ארבע על ארבע מטרה במרכז הבמה.
ר: זאת בהחלט נשמעת חוויה ייחודית.
ד:זה בהחלט חוויה מיוחדת, חשבנו על לצאת לסיבוב הופעות בסביבות מרץ אפריל, באירופה, דבר ראשון זה הסבב הראשון שאנחנו עושים בתור להקה, זאת אומרת, הסיבוב הראשון שהוא שלנו ולא מופע חימום וכדומה, אז החלטנו ללכת על חומר מכל האלבומים בהופעות, ואז אולי בתחילת 2006 נעשה סיבוב הופעות רק של BE, עם תזמורת, בסביבות החמש עד תשע הופעות, אבל גם אז זה לא תהייה כמו ההפקה המקורית, בגלל שאז יכולנו לבנות במה משלנו, ומה שרצינו, ולשים בריכה על הבמה וכדומה, דברים שלרוב לא יהיו אפשריים בהיכלים בהם נופיע.
ר: זאת לא הבמה כי נפוצה שאפשר למצוא אני מניח.
ד:אני כבר יכול לדמיין את זה, במקומות שונים ישאלו אותנו מה אנחנו רוצים, ונגיד להם "אנחנו רוצים חטיפים, וכמה ליטרים של מיץ תפוזים ובריכה 4 מטר על 4 מטר (שנינו צוחקים)", אני כבר יכול לדמיין אותם אומרים "הבריכה בסדר, אבל המיץ תפוזים, הממ, זה קצת מסובך" או "יש לנו בריכה מלאה במיץ תפוזים, זה בסדר?" (צוחקים), אני חושב שמנקודת המבט הזאת הדי וי די שייצא בתחילת שנה הבאה יהיה דבר טוב, כי זה נותן לאנשים הזדמנות לקחת חלק בהפקה המקורית, זה כמובן שונה לראות את זה בטלויזיה מאשר להיות שם בעצמך, אבל עדיין יקבלו איזשהו מוזג על איך נראה התכנון המקורי של הבמה שלBE.
ר: עדיף לראות את זה אפילו על מסך מאשר לוותר על זה ולפספס כזה דבר לדעתי, דבר שהעסיק אותי מאז שראיתי את רשימת השירים, מה גרם לך לתת לכל השירים שמות בלטינית?
ד:בשביל להסביר את זה אני צריך להכנס מעט לקונספט של האלבום, מה שיכול להיות קצת מבלבל ואני אדבר הרבה, אתה מוכן לזה? (צוחק)
ר: בטח, אני מוכן לתת לזה ניסיון (שנינו צוחקים).
ד:אני אתחיל בפרקטלים, שזה רעיון שיש לי, הכל בנוי מפרקטלים, נחזור להתחלה, פרקטלים זה מושג מתמטי לתבניות שחוזרות על עצמן בצורות שונות ובגדלים שונים. אני מאמין שכול מה שאנחנו מכירים ומבינים, וגם מה שלא, בנוי ממערכת גדולה של פרקטלים,, תבנית שחוזרת על עצמה בגדלים שונים, וסביר להניח שיש שרשרת בלי נגמרת של פרקטלים, ניתן לראות את זה בתנועות סוציאליות, במימדים מדעיים, בזמן ואיך שהזמן מתקדם, בהכל.
הכל עשוי מהתבניות השונות האלו, זה מאוד דומה ללוח שחמט, איפה שיש לך תבניות של מרובעים, וכל ריבוע יהיה מחולק לריבועים קטנים יותר, ואלו לקטנים יותר וכך הלאה, ההבדל הקטן שיהיה בין הפרקטלים הללו הוא שכל פעם שהתבנית חוזרת על עצמה היא תשתנה קצת, בגלל שזה ברמה אחרת, אני מאמין שבלהיות חלק ממערכת הפרקטלים הזאת אפשר לקלוט רק כמות מסוימת של פרקטים מאיפה שאתה נמצא, אז אנחנו בעצמם חלק מתבנית פרקטלים ענקית, ולנו יש חלון קטן, מה שאני קורא לו חלון הפרקטלים, שזוהי כמות הפרקטלים שאנחנו מסוגלים לקלוט ולהבין, ואם אתה מסתכל על מדע, אתה כבר יכול לראות שאנחנו יכולים להגיע לחלקיקי האטום הקטנים ביותר, כבר בשלב הזה אפילו שזה חלק ממערכת הפרקטלים שלנו, חלק מהמציאות שלנו שאנחנו מסוגלים לראות אותו, אבל עדיין זה נהייה מאוד קשה לנו להסביר אותו, אנחנו צריכים דגמים פשטניים יותר ובסדר גודל גדול יותר, בגלל שהם יותר דומים לעולם שאנחנו מכירים, אבל זה שונה, קשה להבין את זה מכיוון שזה אבסטרקטי בדרכים רבות, וככה זה ממשיך עם המיקרוקוסמוס, לעבור לקנה מידה גדול יותר, אתה מגיע לרמה מסויימת שבה נהייה מאוד קשה להבין, כמו המפץ הגדול אם אתה רוצה לחזור אחורה בציר הזמן, זה גם דברים שצריך לעבוד איתם ברמה יותר אבסטרקטית, בגלל שזה גדול מדי עלינו להבין ולהסביר,זה בקצה חלון הפרקטלים שלנו, בגבול ההבנה שלנו, ואנחנו חייבים לפשט דברים, ועכשיו אני מגיע לקונספט של היקום של BE , ב1996 הסתכלתי על המיתוסים השונים של הבריאה , וכל אלה לרוב מגיעים מקצוות שונים ורחוקים מאוד של העולם, לרוב הם גם מאוד עתיקים, מאין ירושות בעל פה במשך המון זמן, וקשה לדעת מאיפה הן התחילו ולאן הן יגיעו, אבל הן לרוב מאוד שונות, ויש להן איפיונים שונים לגמרי, התרחשויות שונות לגמרי, אבל שמתחילים להסתכל על כל הסיפורים האלו ומוציאים אותם מההקשר האנושי שלהם, כשמוצאים את ההקשרים האנושיים, ואת השפה, והערך הרגשי של כל סיפור ומנסים להסתכל על הפרקטל הגדול יותר, התמונה הגדולה יותר, מעל חלון הפרקטל שלנו, למערכת הפרקטלים המוכרת לנו, לאט לאט כולם מספרים את אותו סיפור, אתה מתחיל לראות דפוסים מסויימים חוזרים על עצמם.
ברגע שאתה יכול להוציא החוצה את המילים שהם מכילים, ורק לראות את הכוונה שלהם ברמה גבוהה יותר, זה דבר שמאוד קשה לעשות, וגם אם מצליחים לתפוס את זה, זה מחזיק רק כמה שניות ואז מאבדים את ההקשר,וברגע שמסתכלים על הפרקטל הגדול יותר הזה, על המימד הרחב יותר, ורואה את התמונה הגדולה יותר זה בלתי אפשרי כמעט להביא את התיאור הזה לעולם שלנו, למערכת הפרקטלים שלנו בלי להיות חייבים להלביש אותה במילים אנושיות, לתת לזה הקשר למימד שלנו, וברגע שעושים את זה הורסים את המסר המקורי.
אם יש לך שתי דמויות שגרות בעולם דו מימדי, ואתה מראה להם צילינדר תלת מימדי, ואחד מהם רואה אותו מכיוון אחד ויקרה לזה צורה עגולה, הדמות השנייה שעומדת מזווית אחרת יראה צורה מרובעת, והם שניהם יהיו צודקים בסף הכל, בגלל שבעולם דו מימדי הצילינדר יראה מלבני מצד אחד ועגול מצד אחר, וכל אחד מהם אפילו יצליח להוכיח את הצורה הזאת מבחינה מדעית, אבל עדיין, למרות ששניהם צודקים אולי בפרקטל שלהם, בפרקטל שלנו, במציאות שלנו, הם טועים, כי למרות שזה דומה למה שיש בעולם שלהם זה בעולם התלת מימדי וצורה שונה, זאת אותה תבנית שחוזרת על עצמה , אבל עדיין לנצח בלתי נתפסת, בשביל הדמויות האלו מהעולם הדו מימדי גם אם הן יוכלו לבקר לרגע בעולם תלת מימדי ולראות את הצילינדר בצורה המקורית והתלת ממדית שלו, והם ינסו להסביר את מה שהם כרגע ראו לאנשים מהעולם הדו מימדי שלהם הם יצטרכו להשתמש במושגים שלהם, ולהגיד משהו בסגנון "זה כמו שיהיה לך צורה עגולה מצד אחד וריבוע מצד אחר" והאנשים באותו עולם דו מימדי לא יוכלו להבין .
אז זה מה שניסיתי לעשות אחרי שהסתכלתי על כל מיתוסי הבריאה הללו, להסתכל על כל התיאוריות האלו, הרי לכל דבר בעולם שלנו יש את המיתולוגיה שלו, את ההיסטוריה שלו, אם זה דת , שכבר יש לנו את הסיפור שלה הרי זה חלק מההיסטוריה, זה יכול להיות גם נושאים סוציאליים, ויכול להיות פילוסופיה, או מדע, כל הנושאים האלו הם בעלי סיפור משל עצמם ואיך הם התחילו וגישה משל עצמם לעולם בו אנו חיים, לפרקטל בו אנו חיים, מה שניסיתי לעשות הוא למצוא דפוס משותף שייתן לכל הראיונות האלו להתקיים יחד וכדי להיות מסוגל לעשות את זה הייתי צריך להפשיט את כל התיאוריות מההקשרים הרגשיים שלהם, ולנסות להעביר את הקונטקסט האנושי לרמה כמה שיותר גבוהה ולרגע לראות דפוס גדול יותר, פרקטל גדול יותר והדבר המתסכל פה שאחרי שהצלחתי לעשות את זה, בסופו של דבר כשמתעסקים עם קונספט כזה אתה נאלץ להרוס את המסר המקורי שוב, כמו שכל השאר עשו בעבר, אתה חייב לנסח מה שראיתי במילים ששייכות לפרקטל נמוך יותר, לפרקטל שלנו שלא יכול להכיל את הסיפור המקורי.
בשביל לעשות את זה, הלטינית נתנה לי יותר אופציות, דבר ראשון, זאת שפה עתיקה יותר, ויש לה אוצר מילים גדול יותר, היא יותר פתוחה. לדוגמא מילה כמו animae, התרגום שלה יכול להיות אלוהים, נשמה, רוח, נפש, נשימה, בעזרת מילים כאלו אתה יכול לתת לכל מילה יותר משמעויות, יותר פירושים, ואם הייתי משתמש באנגלית הייתי חייב לבחור מילה ספציפית אחת והייתי מגביל את כל הפירושים מיידית, וגם זה נעשה כבר, כי גם המילה Animae היא בעצמה כבר יחסית מצומצמת למה שהרגשתי כשהסתכלתי על דפוסי הפרקטלים שדיברתי עליהם, אבל עדיין הייתי חייב לבחור מילה אחת, ובמובן הזה המילה Animae היא קרובה יותר מכל שפה חיה אחרת, בגלל שהם יותר מודרניות ויותר מפורטות, ובדרך מסוימת זה דבר טוב, אנחנו צריכים פרטים, אנחנו צריכים אפשרויות שונות, אבל לפעמים צריכים גם מילים יותר כוללות, המילים שמכילות בתוכן כמה משמעויות שונות, מאין מיכליות, לפעמים צריכים מילים שמכילות יותר ממילה אחת ברשותנו, בכל מקרה, זאת סיבה אחת.
סיבה נוספת כמובן היא שאהבתי את הצליל של השפה, התחלתי עם שיר אחד ונתתי לו שם לטיני מוזר כזה ונתתי לו כמה כותרות משנה, אחרי שעשיתי את זה אמרתי לעצמי "אם אתה הולך להיות מאוד יומרני , יותר מדי בארוקי, אבל עדיף כבר שתעשה את זה עד הסוף, תעשה את שזה כמו שצריך ותן כאלו שמות לכל השירים", חשבתי שאם כבר משתמשים במילים האלו, ומתכוונים לעשות את זה בדרך הקשה, אז כבר עדיך להשתמש במימד הנוסף הזה, בפירושים הנוספים האלו, אז השתמשתי ביותר פרטים ותמונה גדולה יותר ממה שהתכוונתי בהתחלה, ככה שזאת סיבה נוספת.
עוד סיבה היא, שלטינית זוהי שפה מתה, זה נותן רמה אחרת של חופשיות, יש כמה אנשים שעדיין מדברים את השפה, אבל היא די שפה מתה במובן שכשגדלים ואתה לומד את שפת האם אתה לא לומד אותה.
אתה תמיד תהייה מחובר לאותה שפת אם, זאת אחת הסיבות שכשאתה לומד שפה חדשה, קל לך יותר ללמוד את המילים הגסות, ואתה יכול להגיד דברים ממש מגעילים, גם אם אתה יודע את הפירוש שלהם, עדיין אין לך את אותו חיבור רגשי לשפה כמו לשפת האם או שפה שאתה מדבר כבר המון זמן.
למרות שעדיין יש אנשים שיודעים לדבר לטינית, רק לאנשים מאוד מעטים יהיה את החיבור הרגשלי לשפה הזאת, וזה נותן את החופש לעשות טעויות פואטיות, לעשות טעויות בכוונה מסיבות פואטיות, זה לא יעצבן אנשים כי הם לא קרובים אליה, באנגלית או בכל שפה מודרנית אחרת תמיד יהיו קשורים אליה.
יכולתי להשתמש במילים כמו Nihil Morari, . Nihil, זוהי מילה שפירושה "כלום" או "ריקנות" או משהו שנשאר אחרי שלקחו ממך הכל, וזוהי מילה בפני עצמה, שנותנת לשיר תחושה משל עצמו, ואז יש את המילה Morari, שפירושה מה שנשאר מהשלם, שאריות, גופה, מה שנשאר כשלקחו ממך משהו , אבל לא הכל, אז זה גם משהו עלינו עליו, בשם של השיר, יש לך שתי מילים וברגע שאתה משלם אותם אתה מקבל שם חדש לגמרי, אם מתרגמים את זה לאנגלית בתרגום חופשי, התרגום הוא "כלום לא נשאר" אבל זה גם "מה שנשאר מכלום". תמיד אהבתי משחקי מילים ובשפה הזאת אנשים יתנגדו פחות למשחקי מילים שהם לא נכונים בהכרח מבינת דקדוק מאשר שיתנגדו באנגלית למשל.
ר: באלבום BE מדובר רבות על אלוהים, בין כל הפרקטלים, והדפוסים השונים, אתה מאמין באלוהים?.
ד:תמיד היו לי יחסים מאוד מסובכים עם המושג אלוהים, בגלל שאלוהים כל הזמן נוכח בעולם הזה, ובקיום האנושי, אף פעם לא יכולתי להאמין באלוהים כפי שהוא מוצג בדת אנושית קיימת, אבל תמיד קיוויתי לאלוהים, תמיד רציתי להאמין באמונה שלמה, אבל אף פעם לא הצלחתי להאמין עד כדי כך, במיוחד לא אחרי העבודה על הקונספט הזה, הגעתי למסקנה יותר ויותר שהדיון בקיומו של אלוהים לא נוגע למערכת הפרקטלים שלנו, והוא כמו הדיון של שני הדמויות הדו ממדיות על הצילינדר ותוהים לגבי צורתו האמיתית, ואין תשובה חדש משמעית כי היא מעבר לגבול ההבנה הפרקטלית שלנו.
ר:תמיד היו לך קונספטים מיוחדים מאוד מאיפה עולים לך הרעיונות לכולם?
ד:בעיקרון, אני כותב על הדברים שמעניינים אותי, לעיתים רחוקות אני מחפש קונספט, זה די נוחת עליי לרוב, מציג את עצמו לפני לאורך הזמן, בקונספט הזה למשל, התחלתי להסתכל על מיתולוגיות בריאה שונות והייתה מאין תחושה של משהו עמוק יותר ושונה, ב1996 כבר זה נשאר לי בראש, והעניין שלי בנושא חזר עוד כמה פעמים לאורך הזמן והשפיע על איך שאני מסתכל על הדברים ולאט לאט נאסף עוד ועוד מידע שכולו מאחסן בתת מודע, ואז בסופו של הדבר, הדבר הזה שאחסנת בתת מודע מתחיל לתקשר, לשלוח אותות, אני מניח שהם כמו מולקולות, שהם מתחילים לבנות לדברים, ואז פתאום אתה מגלה "רגע, זה נראה מעניין", ואז אתה מתחיל להתעסק עם הבריאות שהם נהפכים להיות, ואתה מתחיל לחשוב "רגע, אם אני אשים את הצרוה הזאת שם, ואת זאתי פה זה מתחיל לקבל הגיון" ואז מאין שיתוף פעולה עצמאי בין ראיון במבנים גדולים יותר שיכולים להכיל רעיונות קטנים יותר, והכול מתחבר יחד לתמונה גדולה יותר, מורכבת יותר.
ר: האלבום האקוסטי, 12:5, אתה חושב שייקרה מצב שבו תעשו עוד הופעה, או כמה הופעות בסגנון?
ד:זה לא בטוח, נראה מיקרה, זאת אומרת, אנחנו מתכננים סיבוב הופעות אירופי בסביבות מרץ אפריל, ואז אולי בסיבוב הופעות הזה נעשה חלק שיהיה אקוסטי או משהו בסגנון, אולי ננגן חלקים מ12:5 ואולי נעבד שירים אחרים לגרסאות אקוסטיות, פשוט נצטרך לחכות ולראות. אני לרוב אומר שאנחנו נוטים להפתיע את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו מפתיעים את המעריצים (צוחק), אז פשוט כולנו נצטרך לחכות ולראות.
ר:איזה אמן, מת או חי, הכי היית רוצה לעשות איתו פרויקט משותף?
ד:מת או חי?, זה בחירה קשה, (שנינו צוחקים), הדבר הראשון שעולה לי בראש זה אמנים כמו הביטלס, או דל בלו, העניין הוא שהם להקות שהיו מאוד טובות בזכות עצמן, ואולי עדיף למצוא מישו שאני חושב שהוא פועל לא ביעילות ואז לשתף איתו פעולה רק כדי להפוך אותו למעניין (צוחק) לראות מה אפשר לעשות ביחד, האמתי שזאת שכאלה קשה ודורשת קצת זמן לחשוב עליה, זאת אומרת, הביטלס, ודל בלו, וג'ף באקלי הם הראשונים שקופצים לראש, גם הייתי מחשיב את טורי איימוס ברשימה הזאתי, פשוט אי אפשר לדעת, לפעמים השילוב יכול להיות מאוד פורה, לדוגמא הביטלס, הלהקה הייתה נהדרת אבל לדעתי אף אחד מהם לא השיג משהו מדהים בזכות עצמו כאמן סולו, ואני חושב שזה אותו דבר בכיוון השני, יש אמנים שהם טובים מאוד בזכות עצמם ואולי בשילוב עם מישהו אחר זה לא יעבוד, כי הדברים האלו עובדים באופן מאוד ספציפי ולפעמים עדיף לא להתערב בסגנון וצורת עבודה, כי אם מתעסקים עם זה, זה נהרס.
ר: איך היה לעבוד עם הפלאוור קינגס פעם ראשונה בתור חבר רשמי בלהקה?
ד:האמתי שלא הרגשתי שונה ממה שהרגשתי בשיתוף הפעולה בעבר, זה רק עניין של רשמיות שעכשיו אני חבר רשמי בלהקה, מבחינת סגנון העבודה שום דבר לא באמת השתנה, אני נהנה לעבוד איתם כי הם חברה נחמדים ומבחינת מוזיקה הם מאוד טובים, אני יוד שחברת התקליטים שלנו חששה מאוד בהתחלה מזה שאני אכנס יותר לתחום הרוק המתקדם בגלל זה, ואני חשב שסביר להניח זה תורם בדיוק לכיוון השני, אם אי פעם הייתי חושב על שיר שלש שלושים דקות, או ארבעים דקות, אז זה פשוט אומר שהקסם שלי נעלם, זה כבר לא אני (צוחק), אני לא מאמין בשירים של שלושים דקות, אני חושב שיש רק אולי שניים או שלוש כאלו בעולם אי פעם שנוצרו ובאמת שווים כל רגע. בשבילי זאת יציאה טובה להמון מהחומר המוזיקלי שלי, וככה זה משאיר אותי יותר מרוכז בpain of salvation, כי אז אני יכול להוציא את האלמנטים של הרוק המתקדם הקלאסי מהמערכות שלי לflower kings ולא לpain of salvation.
ר:אם אתה לא מאמין בשירים של שלושים דקות, אז אני חייב לשאול אותך, איך הסתדרת עם הסיבוב ההופעות של טראנסאטלנטיק?
ד:(שנינו צוחקים), כן, זה באמת די מוזר, הרבה אנשים שאלו אותי אם זה קשה ללמוד ולזכור שירים של שלושים דקות, אבל האמתי שזה הרבה יותר, זה כמו לנגן 5, 6 שירים ברצף, אבל אתה בעצם חייב ללמוד רק אחד, אז מנקודת ההנחה הזאת הרבה יותר קל בגלל שכול דבר די מוביל לשני, זה כמו ללמוד 28 אותיות שונות בסדר רנדומאלי, שזה קשה, אבל ברגע שלמדת את האל"ף בית, זה הרבה יותר, אני לא יודע כמה אותיות יש בכל שפה, אבל בשוודית יש 28 אותיות.
ר: איזה עוד שפות אתה יודע חוץ משוודית?
ד:רק שוודית ואנגלית, אבל יש לך מקבץ קטן של שפות נוספות, בעיקר השפות הסקנדינביות שהן מאוד דומות, סביר להניח שאני יכול להבין גרמנית אם אני אקרא אותה, אבל אני לא יכול לדבר גרמני, אני יודע חלקים קטנים של שפות כי אני מוצא אותן מעניינות.
ר: אתה יודע בתור דמות מאוד מלומדת, ושלמדת המון דברים שונים ברגעים שונים, מה ההשכלה הפורמאלית שלך?
ד: (צוחק), לרוב כששואלים אותי מה למדתי, אני עונה "למדתי בעיקרון כל דבר שלא יעזור לי למצוא עבודה אמיתית בעתיד".
זה מרגיש בכאילו שאני לומד לנצח אבל מצד שני אין השכלה שיכולה להוביל למשרה אמיתית. למדתי המון נושאים שונים וקפצתי בין המון תחומים שונים, ולא לפני שבניתי את הקונספט של one hour by the concrete lake שהבנתי סוף סוף למה למדתי את כל הדברים הללו, בזמן שכתבתי חיבור שהפך להיות היסודות לאלבום הזה, זה סוף סוף הבנתי את הקשרים בין המון תחומים ונושאים שונים שלמדתי, כלומר, ברגע שכתבתי את הקונספט, יכולתי להסתכל על כל זה מנקודות מבט שונות, זה היה בכאילו שלמדתי המון דברים לא שימושיים ואז פתאום גיליתי שזה הכול מאוד רלוונטי.
ר:לפני שהתחייבת למוזיקה, מה הייתה העבודה הקבוע שלך? הייתה לך עבודה קבועה?
ד:אף פעם לא הייתה לי עבודה אמיתית, הייתי מגדיר עבודה אמיתית בתור עבודה שאתה שכיר בה במשרה מלאה, משכורת קבועה ולדעת לאן אתה הולך כל יום ולקבל על זה תשלום.
במשך זמן מסוים לימדתי מחשבים ותוכנות, דברים כאלו, אבל זה היה על בסיס שעות , היינו מלמדים קורסים, אז בכאילו חמישה יומי חמישי ברת, אתה מלמד מיקרוסופט, בשלוש ימי שלישי ברצף אתה מלמד word או עיצוב אתרים או משהו בסגנון, דברים כאלו, אבל זאת לא משרה מלאה, אתה רק משלם על הזמן הספציפי שאתה מלמד.
ר:ומה ההשכלה המוזיקלית הפורמאלית שלך?
ד:הלכתי לבית ספר למוזיקה שלוש שנים. פה, אתה מתחיל ללמוד כלי נגינה מגיל תשע ואז יש לך שיעורי מוזיקה פעם בשבוע, וגם אפשר לבחור נושא ספציפי. ככה שאני הייתי מעורב במוזיקה המון זמן, אבל החינוך הפורמאלי היחיד שיש לי אחרי בית ספר יסודי, זה שלוש שנים בקולג' למוזיקה, אחרי זה חשבתי על להמשיך ללמוד שם מוזיקה, אבל לא היו נושאים שעניינו אותי, וגם תמיד שנאתי לעשות מבחנים, אף פעם לא היו לי בעיות עם מבחנים בכתב, אבל לעמוד שם מול אנשים ולנגן או לשיר, תמיד שנאתי את הסיטואציה הזאת, שזה די מצחיק כי זה מה שבחרתי לעשות בתור מקצוע, אבל זה שונה כשאתה על הבמה ומנגן את המוזיקה שלך, אין לי עצבים בשביל תחרויות, כי ברגע שאני מעורב בתחרות אני חייב לנצח, אני שונא את זה, אני באמת מתחמם כשזה נוגע לתחרויות אז אני לא אוהב את זה, אז שני הדברים האלו והעובדה ששנאתי לעשות אודישנים ואיך שתרצה לקרוא לזה, וגם לא יכולתי למצוא כיוון שיעניינן אותי, אז הלכתי ללמוד כתיבה, למדתי כתיבה למשך שנה, אחרי בית ספר למוזיקה, ואחרי זה התחלתי לקפוץ מבית ספר לבית ספר ללמוד כל מיני דברים שונים.
ר: זה תמיד חשוב ללמוד דברים שאוהבים, זה מעשיר את הנשמה לדעתי.
ד: בדיוק, זה מה שקרה בזמן הקולג' למוזיקה, זה טוב ללמוד איך לכתוב מוזיקה, אבל זה לקח לי בערך שלושה ימים, זה לא היה משהו שלוקח זמן, וזה מה שהרגשתי שהבית ספר למוזיקה תרם לי הכי הרבה.
כמו כן, הדבר הכי מיוחד וטוב שהיה שם הייתה האופציה להקיף את עצמך עם אנשים אחרים שמתעניינים במוזיקה, זה נתן לי הרבה יותר מאשר ללמוד בשיעורים האמתי, כי זה כל כך שונה מבתי ספר אחרים שהלכתי אליהם קודם, איפה שחשיבה עצמאית ויצירתיות לא הוערכו כמו האספקט הלוגי, ההגיוני. ואז אתה נכנס לאווירה שונה לגמרי, עם חברה שונה לגמרי, אני חושב שזה תרם לי הכי הרבה, והאמתי שאפשר למצוא את זה בכל מקום, אני חושב שלהתפתח בתור אדם, או אמן, ייתן לך הרבה יותר בתור מוזיקאי מאשר לנסות להסתמך רק על כישורים, או להתאמן וכאלה, ואולי זה קל לי להגיד, כי תמיד מצאתי ללמוד דברים חדשים כדבר קל מאוד, אני זוכר שאנשים תמיד היו מתעצבנים עליי, כי אם למשל היו לנו שיערום בגיטרה, ואם היה משהו שלא יכולתי לנגן, וזה היה לשבוע שאחרי, יכולתי לשים את הגיטרה מתחת למיטה ולהמשיך בחיים הרגילים שלי, לעשות מה שאני רוצה, ובשבוע שאחרי זה הייתי מצליח לנגן את הקטע בלי לגעת בגיטרה כל אותו זמן, אז מנקודת מבט הזו זה אפילו קצת טיפשי מצידי להגיד שלהתאמן זה לא חשוב, אבל בכנות, אני חושב שלפתח את הקשר שלך עם מוזיקה ואיך שאתה מבין אותה ומה שאתה רוצה לבטא ולתקר עם אחרים, זה הרבה יותר חושב ומעניין מאשר לדעת כמה המר אתה יכול לנגן סולמות.
ר:אתה אדם מאוד פוליטי, ותמיד יש לך התייחסות מסוימת לפוליטיקה,, אז באותה מסורת, מה אתה חושב על הבחירות שנעשו לאחרונה בארה"ב?
ד:בתקווה אני טועה, אבל יש לי תחושה שאולי הבחירות האלו היו אחת הטעויות הכי משפיעות וחשובות שנעשו על ידי אדם במשך המון זמן, זאת אומרת, זה רק 4 שנים, אבל בהתחשב בעובדה שרונלד רייגן , שהיה רק אידיוט ממוצא, הצליח בשנים האלו להחזיר אחורה את כל ההתפתחות הסביבתית , הוא הצליח להחזיר אותה אחורה כבעשרים שנה לפי טענתם של כמה וכמה מדענים, ואז יש לנו את בוש, שהוא לא אידיוט רגיל, אני לא יודע איך להגיד את זה, הוא פשוט סופר אידיוט, יש לו מאין כוחות על של טמטום , אני לא יכו להבין, אפילו אם אתה תחת השפעת התקשורת, ואפילו אם עברת שטיפת מוח, כל מה שצריך לעשות זה להסתכל בעיניים שלו וזה אומר הכול, הייתה נקודה מסוימת, כשהוא היה בן 20-25, אם מסתכלים העל התמונות שמופיעות בסרטונים על החיים שלו, בתמונות מאז, הוא היה סתם אידיוט, אבל עכשיו, הוא סופר אידיוט, הוא אדם מאוד מסוכן, אני לא יכול להדגיש את זה מספיק, הוא האדם המסוכן ביותר שאני מכיר כיום, יודע עליו, לא מכיר אותו אישית, וזה לא שהוא יודע שהוא מסוכן, הוא אפילו לא מודע לעובדה הזאת, הוא בטוח שמה שהוא עושה זה נכון, וזה האספקט הכי מסוכן, ובמובן הזה הייתי מעדיף את סאדם, הייתי מעדיף את היטלר, הייתי מעדיף כל אחד בגלל שמטרתם הייתה ברורה יותר בצורה מסוימת, בוש מסוכן כי הוא יותר מתון באי שפיות שונה, ואני רק יכול לקות שהארבע שנים האלו לא יהיו הרסניות מדי, ויש כאלו שאומרים שזה כבר מאוחר מדי, עם הרבה דברים אחרים שהיינו צריכים לדאוג להם כבר, אני מתעצבן כשאני מדבר על הנושא הזה, אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדי,, אבל פוליטיקה ופוליטיקאים זה דברים שונים לגמרי, שמעתי כבר שלושה פעמים החודש הזה, מישהו שאומר שפוליטיקה ומוזיקה זה לא ערבוב טוב, ובשבילי זה אחת ההצהרות הכי משוגעות שיש, בגלל שפוליטיקה קיימת בכל דבר שאנחנו עושים, בכל פעול שאנחנו נוקטים, אם זה בלהתעלם ממישהו, או לשים אליו לב, זאת גם פעולה פוליטית, דבר מסוים שאתה קונה בחנות זה גן כן פעולה פוליטית, לא פעולה גדולה , אבל היא משפיע על סוג המוצר שיהיה לנו בעתיד למשל, לטווח הארוך יכולה להיות החלטה מאוד משמעותית, במובן שבו כולנו מחליטים על איזה סוג עתיד אנחנו רוצים להיות ורוצים שיהיה לילדים שלנו, כל עוד אנחנו יכולים להבין שכל דבר קטן רע שאנחנו עושים דוחפת את הכול קצת יותר קדימה למצב רע יותר, ברגע שנבין את זה אני חושב שסוף סוף נוכל להתנהג כמו בני אדם.
ר: להקות כמוgreen day, system of a down וכדומה נעשו בזמן האחרון מאוד פוליטיות במסר שלהן, אתה חושב שזה כדי למכור תקליטים או שבאמת יש מחאה מאחורי זה?
ד: אני חושב שיש מטרה פוליטית אמיתית מאחורי זה, אבל הספין אוף התקשורתי שזה מקבל יכול להיות מסחרי לבוש בפוליטיקה, כמו מה שקרה בתקופת הפאנק, שהפאנק האוריגינאלי היה בעל מסר פוליטי במקור, ואחרי כמה זמן זה הפך להיות מתכון, כמו פרוגרסיב מטאל, גם הוא הפך למאין מתכון, ז אחרי כמה זמן זה הפך להיות מאין עניין שאתה חייב להיות אנרכיסטי, ומורד או דברים בסגנון, אבל לא היה לזה לב, לא הייתה לזה מהות, לרוב זה קורה בדור שני של משהו, כשאנשים גדלים מקשיבים למשהו, חשובים שזה מגניב אבל עף פעם לא נוגעים בקונספט האמתי שלו, בעומק האמיתי שלו, ואז הם מחקים סגנון, ז'אנר. אתה צריך להיות מעורב רגשת בזה באמת, אי אפשר פשוט לחקות משהו ולצאת מזה בשלום, האמתי שהבעיה היא שכן אפשר לצאת מזה בשלום (צוחק), אבל אתה לא אמור להצליח, בגלל שבסוף מה שיהיה זה מאין סצנת מוזיקה מרוקנת מתוכן, יהיו לנו דימויים של סגנונות מוזיקה, מיכלים ריקים, רק קישוטים מבחוץ, וזה והמטרה שלי עם pain of salvation זה לתפוס את המהות.
המטרה שלי היא להחביא את המבנים המסובכים במוזיקה, הייתי מעדיף מכונית שנראית רגילה ונורמאלית עם מנוע מעולה מתחת למכסה המנוע, מאשר מכונית שנראית מעולה ומנוע גרוע, בגלל זה אני מרגיש שהמון להקות פרוג מטאל רק מנסות להיראות מסובכות בימינו, אפילו שהם לא, זאת אומרת, רוב הפרוג מטאל בימינו הוא כל כך פשוט שזה מעצבן ואני יכול לקבל את זה, אין לי שום בעיה עם דברים פשוטים, הבעיה שלי היא כשמנסים לגרום למשהו פשוט להראות מסובך, וההבדל הזה מובדל בקו דק מאוד, ולפעמים אתה שומע חלקים שנועדו להישמע מסובכים בזמן שהדבר המסובך באמת זה לנסות לגרום להם להישמע פשוטים, אבל זה לא קורה כי רוב הלהקות לא מצליחות לגרום לזה להיראות ככה, אני מתעניין בלסבך דברים רק כשאין ברירה, וגם אז לנסות להסתיר את זה, ולתת למסר המוזיקלי הכולל להיות הבולט, תן למוזיקה להוביל את הדרך, ואם אתה רוצה לשים לב לפרטים ולמבנים המסובכים, אתה לוקח את הזמן ומנסה להבין אותם מעבר למסר הכללי.
ר:איך היית מתאר את הילדות שלך?
ד: הייתה לי ילדות מאושרת , מה שאני חושב שזה בעיתי בצורה מסוימת, כי אם יש לך ילדות מאושרת תמיד תהיה לא מרוצה משאר החיים שלך, אני מגדיר ילדות מאושרת כתקופה מלאה בכסף, וכשעוברים מילדות לבגרות חלק מהקסם נעלם, בדיוק כמו קסמים, הם נראים לך יותר מיוחדים וקסומים לפני שאתה לומד איך עושים אותם.
ר:בעקבות האזנה לאלמנט המושלם, מהו לדעתך האלמנט המושלם?
ד: בשבילי אין אלמנט מושלם, כל העניין מאחורי האלמנט המושלים הוא החיפוש , להפוך להיות האלמנט המושלם, הסיפור הוא על זה שיש לך חור בתוכך, שאתה מנסה למלא בדרכים שונים, ובדרך הזאת שהאדם הזה קיבל הרבה משלושה אלמנטים האחרים, ולא את האחרון, מה שאומר במקרה הזה שהאלמנט החסר הוא אש, אז הוא מצית את עצמו באש כדי לנשום את האלמנט המושלם ולהפוך לאותו אלמנט, כדי להגיע למאין איזון בצורה מסוימת, אם נותנים לך את הכלים הנכונים אתה יכול ליצור דברים נהדרים אבל גם לעשות המון נזק לאנשים.
ר:תודה רבה לך על הזמן שהקדשת ותודה רבה על הראיון!
ד:תודה לך!, היה מאוד נחמד, אני חושב שזה הראיון הכי ארוך שעשיתי בנוגע לאלבום הזה (צוחק)
ר: שוב תודה, אני מקווה שנהנית כמו שאני נהניתי (צוחק)
ד: בהחלט כן!
אני רוצה להודות לדניאל גילדנלאו על הזמן שהקדיש לי, לסבלנות שלו (הראיון ארך כשעה ורבע), ותודה לinside out
שאפשרו לזה לקרות
רועי פוברצ'יק
