ראיונות
OvO
ראיון עם: Bruno Dorella , הצד הגברי ב- OvO
2007-08-22
OvO, כן OvO. זה לא סמל קטן לביטוי רגש בתוכנת מסרים מיידים, אלא זוג דיי ביזארי שמגיע מאיטליה. כששמעתי לראשונה שהצמד מגיע להופיע בארצנו, מיד החלו החיפושים בין ערמות הדיסקים אחר האלבום הבודד שיש לי שלהם, Miastenia, (התנצלותי הכנה בפני הלהקה וכל הנוגעים בדבר על שמדובר רק באלבום אחד, רק שלא כל כך פשוט להשיג אותם כאן). הזיכרון לגבי מי ומה הם לא אחר להגיע. OvO הם Bruno Dorella ו- Stefania Pedretti והקטע שלהם זה להשתמש ולהתעלל בכלי הנגינה, והקול של סטפניה, בדרכים יצירתיות. יהיו שיקראו לזה קוקטייל של נויז/דום/סלאדג'.
ברונו היה אדיב מספיק כדי לענות על מספר שאלות, ואפילו קרא לסטפניה בתורה. התוצאה מחזירה אותנו לתחילת הפסקה – OvO ? כן O_o .
את המוזיקה שלכם אפשר לתאר כמשהו שנע בין דום לנויז לסלאדג', נא מאוד וחשוף מאוד, שיכול להיות מינימליזם שבטי מצד אחד ועומס של רעש מצד שני – אז, בתור התחלה, איך אתה היית מגדיר את המוזיקה שלכם?
אני חושב שהתיאור שלך ממש טוב, אין הרבה מה להוסיף. אנחנו מנגנים על כלים בדרך הלא-נכונה, יוצרים סאונד שדומה באמת לדום או לסלאדג'... אתמול מישהו קרא לזה "סלאדג' רומנטי".. אהבנו...
לאן אתם מכוונים? יש מטרה מוגדרת שאתם מנסים להשיג או שזה פשוט צורך ליצור ויד חופשית על הכלים?
המטרה היחידה היא לעשות מוזיקה שאנחנו אוהבים. אבל אנחנו רוצים גם ליצור רגשות בתוך הקהל. הם יכולים לפחד או לצחוק, לאהוב את זה או לשנוא את זה, אבל אנחנו רוצים ליצור רגש. יחד עם זה, בכל מה שאנחנו עושים יש המון אירוניה, תמיד תזכרו את זה. אנחנו לא לוקחים את זה יותר מדי ברצינות.
אתם מחשיבים את OvO כלהקה או פרוייקט? מה לדעתך עושה אתכם להקה אמיתית?
אני לא רואה את ההבדל. פרוייקט נשמע כמו משהו לא קבוע בשבילי. במקרה הזה, אנחנו להקה.
הוצאנו ארבעה אלבומים, כמה סינגלים ועשינו 600 הופעות בשש שנים. אני חושב שזה מספיק כדי להיות מתויקים תחת "להקה".
זו הפעם הראשונה שלכם בישראל, נכון? איך קרה שיתוף הפעולה הזה עם Fish in the water booking?
הם פשוט יצרו איתנו קשר, ואנחנו שמחים שזה קרה. זאת אכן הפעם הראשונה שלנו פה ואנחנו מאוד מתרגשים. אתה יודע, הארץ הזאת דיי חשובה מבחינה היסטורית...
איך התרשמתם מישראל עד כה?
הספקנו להיות בתל אביב רק יום אחד בינתיים וכבר ראינו הרבה סתירות, אתה יודע, הדברים הטיפוסיים במדינה מודרנית בדרום העולם. עוני ועושר, ניקיון ולכלוך, שחור ולבן, חופש ודיכוי... הכל שם, באותה העיר. אנחנו במקור מאיטליה, ואני חושב שהמצב דיי דומה. ואנחנו חיים בגרמניה כרגע, איפה שהחברה לגמרי שונה, הכל מאוד בטוח ומאורגן, אבל קר בו זמנית. אני חושב ש"אינטנסיבי" זה תיאור טוב למה שראינו עד כה.
אחרי שתסמנו את ישראל על מפת המקומות שהופעתם בהם, מה היעד הבא?
נחזור הבייתה ליומיים, ומשם להונגריה.
OvO הם צמד, כמו שהוזכר קודם, כש- Stephania היא זו האחראית על כל השירה והקולות – אז, סטפניה, בתור סולנית מגוונת ובעלת מנעד רחב תוכלי לספר על איך פיתחת את הסגנון הייחודי שלך?
תודה רבה על המחמאה! אני חושבת שהסגנון שלי ייחודי כי לא עברתי שוב שיעור שירה, אני לא מאומנת...זה בא מהאינסטינקט שלי, זורם בצורה טבעית, אפילו אם מהופעה להופעה הסגנון שלי התפתח והשתנה כך שאני יותר מודעת לפוטנציאל של הקול שלי. יש לי יותר שליטה.
לפעמים נראה שהשירה שלך, סטפניה, עושה את המילים לא כל כך ברורות, עד לנקודה בה לא ברור באיזו שפה את שרה בכלל – אז באיזה שפה באמת המילים ובמה הן עוסקות?
זאת בדיוק הנקודה. זו לא שפה... אז אולי זה מסביר למה לא מבינים את זה...אני לא משתמשת בקול שלי כדי להגיד משהו, אלא כדי לשיר... אני משתמשת בו כמו כלי, אני עושה קולות...
ברונו, בתור החצי השני בצמד ונגן-על, מאיפה אתה מקבל את הרעיונות לשימושים הלא-קונבנציונלים בכלים ומאיפה אתה משיג את הכלים הלא-שמישים עצמם?
אני שומע הרבה מאוד מוזיקה, ואני מנסה למצוא את הדרך שלי ליצור מוזיקה שבאה ממה שאני שומע, אבל שאוכל לקרוא לה שלי. סטפניה משתמשת בקול שלה ומנגנת על גיטרה כמו אף אחד או אחת אחר/ת. אני מנסה לנגן על התופים בדרך שתהיה באמת קשה למתופף אחר. התוצאה מוזרה. זו עדיין מוזיקה, אבל אפשר להרגיש שמשהו...שגוי...
מלבד סולואים מזדמנים, אתם מאלתרים בהופעות או שנצמדים לחומר המוקלט?
התחלנו בתור להקת אלתורים, והשארנו את השירים פתוחים לשינויים. אנחנו לא מתאמים, הכל קורה על הבמה, כולל ההלחנה. אז לפעמים יכול להיות שנגיד "עכשיו ננגן משהו חדש", ונתחיל באלתור שאולי, לילה אחרי לילה, הופעה אחרי הופעה, יהפוך לשיר.
איך אתם מסתדרים בתור זוג על הבמה? יש איזושהי יריבות?
אנחנו חיים ביחד כבר מעל עשר שנים, אז לא יכולה להיות יריבות. רק אהבה...
בוא נדבר על האלבום האחרון ששיחרתם – Miastenia – קודם כל, לאלה מאיתנו שאינם נוירולוגים, מה פירוש השם? מדוע החלטתם לקרוא לאלבום על שם הפרעה בשליטה על השרירים?
הייתה לנו כלבה בשם טקילה. היא עברה איתנו את כל אירופה בסיבוב הופעות, כולל הבלקנים, טורקיה וכו'... היא נהייתה משותקת כשהייתה צעירה מאוד, ומאוחר יותר לקתה ב- Myasthenia. היא הייתה חברה במשפחה שלנו, ולפני שסיימה את חייה עשינו עוד סיבוב הופעות כשהיא איתנו, משותקת.
זה היה קשה לנו מאוד, ואני לא יכול אפילו לדמיין כמה קשה זה היה בשבילה. אבל היינו ביחד, וזה היה חשוב. האלבום הוא גם מחווה לחברת משפחה שכבר לא איתנו.
באלבום יש שיר באורך 20 דקות, שיר הנושא, שעומד בניגוד לשאר השירים הקצרים ממנו בהרבה – זה הסידור הזה היה מכוון או שזה פשוט קרה תוך כדי תהליך הכתיבה/יצירה/הקלטה של האלבום? השיר נכלל בהופעות?
זה היה מכוון. רצינו אלבום דיי מהיר, ורצינו לסגור אותו באופרת דום אפוקליפטית. בדרך כלל אנחנו מופיעים איתו גם, אבל משתדלים לקצר באורך.
בראיה של היום, היית משנה משהו באלבום?
לא. האלבום הוא תמונה של המצב בו היינו באותו רגע. זהו זה. ככה היינו.
על מה אתם עובדים בימינו? משהו שנוכל לצפות לשמוע במה שנותר משנת 2007?
יש לנו תקליט 10 אינץ' חדש שיצא ב- Wallace records, ואנחנו עומדים להקליט את האלבום הבא בקרוב.
מה הרקע המוזיקלי שלכם? אתם פעילים בימינו בלהקות/פרוייקטים אחרים?
וואו, זה יהיה ארוך. סטפניה התחילה ב- 1997 עם הלהקה הנשית שלה
Allun והן עדיין פעילות. יש לה גם פרוייקט סולו בשם
?ALOS, שכולל מוזיקה ומשחק.
לי יש להקה שעושה פסקולים בשם
RONIN וצמד שעושה שירים שנקרא
Bachi Da Pietra, אבל ניגנתי בהרבה מאוד להקות לפני כן... זה ארוך ומשעמם מדי כדי לפרט.
על איזו מוזיקה גדלתם?
סטפניה גדלה על מוזיקה קלאסית, ואני גדלתי על U2 והאבי מטאל. כיום שנינו שומעים הכל.
מה תוכל לספר על Bar La Muerte records?
זה הלייבל שלי. אחרי שפרשתי מלהקה דיי מוכרת באיטליה (
Wolfango) מצאתי את עצמי עם המון רעיון ומספיק כסף, אז התחלתי אותו...זה גם התחיל כמתנת יום הולדת לסטפניה. ליום ההולדת שלה ב- 1999 המתנה שלי הייתה ה-7 אינץ' הראשון של Allun , וככה התחיל הסיפור של Bar La Muerte.
אתה ממש הולך ומחפש להקות ואמנים להחתים?
אני מוציא רק דברים של חברים, אנשים שכל הזמן משתפים איתי פעולה. זה לייבל עצמאי, DIY , אני לא עושה חוזים. לחיצת יד זה כל מה שצריך.
מה תוכלו להצביע עליו כהשפעות שהפכו למוזיקה של OvO?
בכנות: הכל יכול להשפיע. כל סוג מוזיקה, אבל גם ציורים או אוכל, או צמחים.. החיים...
איך OvO התחילה בעצם?
זה התחיל כדי לצאת לסיבובי הופעות ביחד, וזאת עדיין המטרה הראשית של OvO.
מה תהליך כתיבת השירים אצלכם? מאיפה אתם מתחילים ואיך אתם ממשיכים משם?
אני חושב שהסברתי את זה קצת קודם; אין הלחנה, אנחנו עולים על הבמה ומנגנים. אחרי זמן מה, האלתורים הופכים לשיר. וכשאנחנו מופיעים מאה פעמים כל שנה, סמוך עליי, זה קורה דיי מהר. אז מה שתראו בהופעות בישראל זה 90 אחוז שירים בנויים ועוד 10 אחוז אלתור שיהיה בסוף שירים...
בהמשך לשאלה, המוזיקה שלכם דיי מופשטת וגולמית, אז מתי אתם יודעים ששיר מסויים "גמור" או "מוכן"?
אני מניח שזה כשהם מוקלטים...אבל אפילו בזמן ההקלטות הם משתנים...טוב, הנה: שיר מסויים "גמור" כשאנחנו מפסיקים לנגן אותו. כשהוא גמור הוא הופך למאובן, ואנחנו לא מנגנים אותו יותר.
מלבד לענות על שאלות של מראיינים מעצבנים, מה אתם שונאים בהקשר של מחויבות ללהקה?
מעברי גבול... להתמודד עם שוטרים משועממים שלא יודעים כלום על החיים שלנו ומנסים להוכיח שאנחנו מסוכנים ושאנחנו לא צריכים להיכנס לארץ שלהם...וכל עולם ותעשיית המוזיקה דיי מדכאים גם. למה מועדון כזה או אחר לא רוצה שנופיע בו, למה מפיץ כזה או אחר לא שם את האלבומים שלנו בקטלוג שלו... Fuck it, זה הכל בולשיט.
במי הייתם בוחרים כמוזיקאי הבא לשתף איתו פעולה?
בחבר אמיתי...
מתוך מה שאתם שומעים בימינו – בחרו אלבום אחד להירגע איתו, אחד לנהיגה באוטו ואחד שיתנגן בזמן ארוחת ערב.
נהיגה: Back In Black של AC/DC
להירגע: הפסקול לסרט In The Mood For Love או מוזיקה הוואית מסורתית.
ארוחת ערב: בלי מוזיקה כשאנחנו אוכלים.
בתור צמד, מה אתם חושבים על הצמדים הבאים?
The White Stripes –
The Dresden Dolls –
סטארסקי והאץ-
כולם אמריקאים.
יש מספר לא מבוטל של אמנים אלטרנטיביים ששחררו אוספים בהם אמנים אחרים, או הם עצמם, עשו רמיקסים לשירים שלהם, הייתם רוצים לשחרר אלבום דומה?
כן, אנחנו אוהבים את זה. הוצאנו ספליט עם
KK Null שבו Miniwagonwheel מהלהקה Rollerball עשה רמיקסים לשירים שלנו, ועכשיו אנחנו עובדים על אלבום שבו
Daniele Brusaschetto עושה רמיקסים לחלק מהשירים שלנו. זה תהליך מדהים, זה מדהים לשמוע איך אנשים שונים עם רגישויות שונות יכולים לשנות את המוזיקה שלך.
ולסיום, למה נוכל לצפות בהופעות שלכם כאן בישראל?
צפו לזוג במסכות המורכב מאישה גדול ואישה קטנה, מזיעים עד כמה שאפשר. אבל, מעל לכל, צפו לשני אנשים רגילים, אנשים אמיתיים, ולא רוקסטארים...
ברצוני להודות לברונו וסטפניה על הראיון, במיוחד בגלל לוח הזמנים הלחוץ, ול- Fish in the water booking שאפשרו לראיון לקרות.
עופר ויינר
