גבע אלון בקפה ביאליק 30.8.07

2007-10-15

יצא שאת הביקורת של גבע אלון כתבתי בכמה חלקים. כל פעם שחזרתי לכתוב חלק נוסף גיליתי שאני כבר לא יכול להסכים עם החלק הקודם שכתבתי, וככה התחלתי הכול מחדש כל פעם. ככה גם נראה שמה שנכתב עכשיו בעוד שבועיים יראה לי כמו טיוטה ולא מספיק מפרגן, כי באלבום הזה מתאהבים בכל האזנה עוד קצת.

Days of hunger , האלבום הקודם של גבע אלון (שיצא כמו הנוכחי דרך התו השמיני), היה עוף זר ברצף האלבומים הישראלים של 2006, זה היה בטוח. והאמתי שעד כמה שהוא המשיך לסקרן אותי ורציתי לאהוב אותו, משהו היה חסר; ההפקה עצמה הייתה מצוינת, ככה גם הגיטרות והשירה, אבל משהו היה מוחמץ. כל הביקורות אהבו לעוט עליו בהשוואת לניל יאנג ושלל אמני פולק אחרים, ואולי היה בזה משהו. אבל זה היה הגרעין המאוד מקורי שהיה טמון בו שגרם לי להיות עקבי לגביו. The wall of sound הוא אסמכתא לעובדה שגבע אלון הוא
כישרון אדיר בפני עצמו.

גבע אלון, שהיה בעבר הגיטריסט בלהקת Flying baby ממשיך לספק עבודת גיטרות מצוינת, צריך לראות אותו בהופעה כדי להבין איזה שליטה מטורפת יש לבנאדם בגיטרה שלו. אם זה הליווי העצמי תוך כדי אלתורים יצירתיים, אם זה פשוט הסולואים שממשיכים לסחוף גם הרבה אחרי שנגמרו. היה רק צריך לראות אותו מלהטט במיומנות בקפה ביאליק כשנקרע לו מיתר. הוא בתגובה המשיך לאלתר והחליף מיתר תוך כדי, ככה שהחלפת המיתר הפכה מטקס מביך ומייגע של הופעות למיצג מרשים של מוזיקה שהצליחה לגעת בצד הניסיוני יותר של מוזיקת גיטרות ובסקרנות של הקהל.

The wall of sound הוא צעד ענק קדימה מוזיקלית. השירים בו מרגישים יותר מגובשים, יותר בוגרים. הטקסטים מתחדדים והקול של גבע נקי מתמיד. השירים ברובם צפים בין אינטימיות של חדר מואר בנרות, או במה קטנה וביישנית לבין הלהיט הבא שיתנגן לך ברצף אינסופי בראש.

מספיק לשמוע שירים כמו In my head הקורץ לארספואטיקה, או את Cross many oceans החמים, Wall of sound שמרגיש כמו קטע אפי למדי, ו- Rosemary's eyes שהוא שיר אהבה שמתרחק מכל קיטצ'יות מוכרת, כדי להבין שהחומר שיש לגבע אלון, לפחות בבועה הישראלית, הוא אחד המיוחדים, והמקוריים ביותר שיש בארץ כבר הרבה זמן. גם כייצוא לחו"ל הוא מבטיח השתייכות לסוג האיכותי יותר סינגר-סונגרייטרים, ואלוהים יודע שכאלו לא חסרים בעולם.

המוזיקה של גבע אלון היא שילוב מוצלח של החדר החם שיש לכל אחד בלב, לבין מחשבה שכלתנית מדויקת. בהופעה בקפה ביאליק, אפשר היה לראות את זה על הפנים של המעריצים שלו, שאותם הוא אסף בדרך האמיתית היחידה שהרוקנ'רול מכיר, שזה הופעות על גבי הופעות. הקהל של גבע הולך אחריו, ומחפש לשמוע אותו בכל הזדמנות, בידיעה שהוא עומד להיות שותף לחוויה אמיתית. כל אחד מהאנשים שנמצאים באולם ההופעות של גבע אלון התאהב בו באופן אישי באחת ממיני ההופעות שלו; נדיר יהיה למצוא פה מישהו שהגיע כי השיר ברדיו נשמע לו נחמד, יותר נפוץ יהיה לשמוע סיפור על הפעם הראשונה שהוא שמע את גבע בהופעה והופנט.

קפה ביאליק, 30.8.07

בחלל בית הקפה הקטן, שנשפך מאנשים, אפשר למצוא עשרות עיניים מהופנטות. גבע עומד לבדו על הבמה חמוש בגיטרה אקוסטית. בלי הרבה דיבורים, מדי פעם שולח "תודה" נבוך לקהל הנאמן שלו. השירים הראשונים הם רצף מהאלבום החדש Wall of sound, הקהל כבר יודע את המילים, כאילו האלבום יצא לפני כשנה כבר.

הוירטואוזיות של גבע על הגיטרה מחפה על המחסור בהרכב, מה גם שהאלבום יותר מבוסס גיטרות מכל כלי אחר. למרות שהוא לבד על הבמה, גבע לא מוותר על סולואים וריפים מוחצים בגיטרה, תוך כדי שהוא מלווה את עצמו, הוא מדגים את היכולות שלו באלתור ותפקידים ראשיים יותר באופי. לראות אותו עומד לבדו ונותן נפח כזה לשירים שלו, גורם לך להעריך מחדש את הקטעים המקוריים, ואפילו להתרשם מהם עוד יותר. לעיתים הוא מתגבר את עצמו באפקטים שונים ומשונים על הגיטרה, משנה דרכם את האווירה, המתח וההתרגשות במתחם קפה ביאליק.

ההופעה עצמה אורכת בערך שעה וחצי ומבוססת על שני האלבומים שיצאו לגבע, כשההתחלה של ההופעה מוקדשת ברובה לאלבום החדש. כאשר גבע יורד מהבמה בפעם הראשונה, הקהל משתהה בכיסאות, משתוקק לעוד. להדרן הוא מפתיע עם שיר חדש וטרי, ומקנח עם הקאוור המצוין ל- Modern Love של דיוויד בואי.

אפילו לאחר ההדרן הזה גבע יורד מהבמה והקהל עדיין יושב בתקווה לאיזה גיחה מהירה חזרה. אך גבע כבר נעלם לאזור מרוחק מאור הזרקורים, והשאיר את הקהל עם טעם לעוד, רעב שנראה כאילו יהיה לו קשה מאוד להשביע, כשכל צליל שיוצא מהגיטרה, או מהגרון שלו, רק פותח את התיאבון עוד יותר.


ההופעות של גבע, כמו הדיסק, מרגישות כאילו מנוגנות אצלך בחדר, למרות שבקריצות אתה מתפכח לדעת שיש סביבך עוד 100 איש שמתרגשים אולי כמוך. ולמרות שהוא מתגורר בישראל, המוזיקה של גבע אלון היא 100% בינלאומית - בכתיבה, בתחושה ובאיכות.

את גבע תוכלו לראות בתאריכים הבאים:
18/10 פאב הארובה, קיבוץ המעפיל
10/10 דרלינג קיבוץ כפר עזה
27/10 ביאליק
29/10 רזניק ירושלים
31/10 תצוזמן ת"א

רועי פוברצ'יק