ביקורות
2006-12-01
כדי להכין את עצמכם להאזנה ל- Kadaver תצטרכו: א) לא לרצות להקשיב לשום סוג מוזיקה אחר כרגע מלבד נויז, ב) לעבור תקופה לא משהו בגדול, ויום גרוע בקטן, ולבסוף – ג) להבטיח שלא לקחת את ההערה ליד סכין הגילוח שמצורף לאלבום הזה, Dissected, ברצינות.
Crystal Surgery הפותח נשמע כמו שהשם שלו מרמז- יש בו כל מיני נקישות קריסטלים על מצע של צווחות ויללות אלקטרוניות סטנדרטיות, והוא מתחבר בקלות לעוקב לו, Annihilation of angels, החרוך והעמוס יותר. כמו שכבר אמרתי על האלבום הקודם של Kadaver, לא מדובר בנויז קל לשמיעה, וברור שגם כאן כמו
באלבום הקודם מדובר באותו הקונספט של עשה-זאת-בעצמך; מהעטיפה המינימליסטית ומלאת המשמעות, עד שמות השירים והאלבום התואמים וחזרה לבסיס של השם Kadaver (סוג של גוויה) שבחר לו Michael Zolotov לפרוייקט הזה.
הרעש הלבן שוכך ו- Raped in the ditch (כותרת שתתאים יותר לקטע גור-גריינד, כמדומני) נושב כמו רוח פרצים מבשרת רעות פנימה ופחות או יותר נשאר על אותם תדרים נמוכים, עם תוספת של לחישות וצרחות חרישיות (כנראה של נערה תמימה הנאנסת ע"י איזה בחור מפחיד עם סכין מנתחים).
למרות שהוא לא אינטנסיבי כמו Infected with feeling, לאלבום הזה יש עדיין את הרגעים הקשים שלו. Annihilation of angels שהוזכר קודם ו- Pissing Blood הן שתי דוגמאות לאיך אוסף של אפקטים פשוטים למדי יוצרים חוויה רגשית מורכבת אצל המאזין. ודיי בטוח לומר ש- Dissected יותר מגוון ומכאן גם יותר שמיע.
Dissected הוא מסוג האלבומים שיעשה אותך פרנואיד, יגרום לך לחפש מסרים סמויים בששת הקטעים שבו ובתדרי רדיו רנדומאליים של רעש לבן. יש לצרוך אותו בזהירות, ולהחליט עצמאית אם לקחת אותו לפני הארוחה (ובכך לדלג על אותה ארוחה) או אחריה (וכך לטעום מחדש את מה שהרגע אכלת). בתאבון!
עופר ויינר
