ביקורות
2006-11-26
סיקרתי את
האלבום הקודם של החבורה הזאת מבריסטול שבאנגליה לפני שנה או שתיים, ודי התרשמתי ממנו, הכיוון המוזיקלי הוא דת'קור ברוטאלי שלא לוקח שבויים, וגם באלבום הזה הם לא מוותרים לאף אחד. שילוב של תיפוף ברוטאלי, דמוי מכונה, עם ריפים קורים כבדים, חלקם על סף הדת' מטאל ומעבר לו, ושירה שמבוססת על גראולים מסוגים שונים של הסולן והגיטריסט שתורם גם הוא, זאת תערובת שקשה לעיכול, אבל באלבום הזה דברים באופן כללי מעבירים תחושה קצת פחות מנוכרת.
השיר הראשון RKD כבר פורץ בלי עקבות, כאמור דת'קור ברוטאלי שלא לוקח שבויים, אבל אם האלבום הקודם היה כמו מכת פטיש לראש, הפעם יש מספר ריפים מלודיים ויציאות של מטאלקור אירופאי שקצת מרככות את זה. שימו לב שזה מגיע קצת מאוחר בשיר, אתם עלולים למצוא את עצמכם אחרי מכת הפטיש ועם המוח על הרצפה כשמגיע הריכוך.. שיר כמו Bauer Power שוב מוסיף גוון קצת אחר, ריפים די ט'ראשיים שמזכירים ט'ראש עכשווי, אבל השירה והתיפוף לוקחים את שוב למחוזות הקור הברוטאלי. בסוף השיר יש גם קטע קצת יותר איטי עם ליד מלודי, אבל למי ששכח שהחבר'ה האלה באו להרוג, לא לעשות אהבה, יש שיר כמו Damaged, שפשוט נותן בראש בברוטאליות שלא הייתם מצפים משום להקת מטאלקור סבירה.
הסאונד באלבום הזה משופר בהרבה לעומת זה שקדם לו, הוא היה לא רע לפני כן, אבל התופים נתנו אז את התחושה שהם באים לעשות קרנבל מעור התוף שלכם, הפעם זה מובן יותר שהם רק נותנים קצב, הכול נשמע מעוגל טוב יותר.
בקיצור, זה לא מטאלקור מלודי לבריאים בנפשם, זה אחד מאלבומי הקור הברוטאליים ביותר שיש, אבל הוא מהווה שיפור לעומת הקודם לו, מה שעושה אותו לאלבום לא רע בכלל.
אלון מיאסניקוב
