Futile - 7 Nightmares

2010-04-28

זהו אלבומם השני של Futile ואני מוכרח לציין, שחבל שרק עכשיו יצא לי לשמוע את הלהקה הזו בפעם הראשונה!
Futile הוקמה ב- 2006 בעיר פלאטינט ליד קרלסואה, בקיצור, בגבול של גרמניה ושוויץ. הלהקה יושבת על התפר שבין הרוק העכשווי לבין המטאל. הם, למעשה, מעין רוק מתקדם עם המון נגיעות של מטאל, והם יודעים לעשות את זה בצורה נפלאה. המוסיקה היא מאוד קיטשית, כמו שהם בעצמם מגדירים אותה, מאידך, מאוד קל להתחבר לאלבום הזה. הסולן, אוליבר ריינק, הוא בעל קול שסוחט דמעות ומהפנט באותה נשימה. הגיטרות, שעוברות בין מלודיה אחת לשנייה בסנכרון נהדר, והתופים, שנעים מבלדות שקטות עד לדאבל באס עם המון רגש. כן, רגש - גם את זה יש במטאל.

זהו אלבום קונספט, שמכיל שבעה שירים. כמו שמו, האלבום מספר על שבעה סיוטים שונים. אין כאן איזה סיפור על דמות מסוימת שעוברת סדרה של סיוטים, אלא כל שיר מייצג סיוט בפני עצמו. ממש אלבום חלום.

בנימה זו אוסיף שהלהקה מציגה אלבום קצר' אך איכותי. למרות שהלהקה צעירה יחסית, הרמה שניכרת באלבום ניתנת בקלות להשוואה ללהקות אמריקאיות ותיקות בתחום, ונשמע כאילו הלהקה קיימת כבר מעל לעשר שנים. כל הכלים משתלבים אחד בשני בהרמוניה נהדרת, עטופים בקולו של ריינק, שמכניס את המאזין לתוך הסיוט, אך שומר עליו ובעצם עוזר לו להתבונן בסיוט מתרחש ממש לידו. צריך כשרון לעורר דברים כאלה אצל בני אדם. כמו כן, עניין שחשוב להדגיש הוא המבטא והסאונד. אין שום ראייה לכך שהלהקה היא מגרמניה. לטובה או לרעה (כל אחד כראות עיניו), הלהקה נשמעת אמריקאית לכל דבר. אין כאן שום התנגדות מצד הכותב, כיוון שאני חושב שהם עושים עבודתם נאמנה, אבל חשתי צורך להדגיש את זה.

האלבום מומלץ בחום לכל מי שאוהב רוק מתקדם ובא לו קצת נגיעות של מטאל, או לחלופין למי שנמאס לו קצת מהגראולים של גלן בנטון והוא חושב להתרכך לקראת יום האהבה. בגדול, אני ממליץ לכל אחד להקשיב לאלבום הזה לפחות פעם אחת. אתם לא תתאכזבו!

דולב זהרוני