alternative-zine.com

ביקורות

For Ruin: Last Light
For Ruin - Last Light - [Self Release]

2009-12-28

אתחיל ואומר, שאינני אוהב בלאק מטאל. חוץ מאיזה שיר פה ושם, מעולם לא הצלחתי להתחבר לסגנון הזה,ולעיתים אף תיעבתי אותו וכל מה שקשור סביבו.
הסיפורים שהיו קשורים לסצנה הנורבגית: שריפת כנסיות, רצח של חברי להקה, פעילות גזענית וכמובן חבילת נפץ שנשלחה לביתו של זאב טננבוים (סולן להקת Salem הישראלית) על ידי וארג ויקרנס מבורזום, רק תרמו לחידוד הבוז שלי לסצנה הזו.
כאשר הכנסתי את הדיסק של For Ruin למערכת, ידעתי מראש למה לצפות וכמובן כל הסטיגמות צפו להן עוד לפני שנשמע האקורד הראשון. כמה שאני טעיתי...

להקת For Ruin הוקמה באירלנד ב-2003 והוציאה שלושה דמואים, שבעקבותיהם קבלה חוזה בחברת SENTINEL RECORDS. הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון DECEMBER בשנת 2007 ,שלמרות הפקתו הזולה זכה למספר שבחים במגזינים האירופאים. אור לשנת 2009 (לא אור לשנת 2010 ?), הלהקה מוציאה את אלבומה השני, Last Light.

האלבום הוא אלבום בלאק/דת' מטאל, אך הוא מאוד שונה מרוב אלבומי הלהקות הקיימות בתחום. נתחיל בכך, שחברי הלהקה לא עוטים מסכות בדמות הקורפס פיינט, עניין שגם ממנו יש לי הסתייגויות, ונראים כנאמנים למוסיקה שלהם ולא רק לקונספט.
הסאונד מאוד לא עדכני, ודווקא לפי דעתי זה משחק לטובה, כי הוא נותן אותנטיות מסוימת, שהרבה להקות עדכניות מפחדות להשתמש בו. האלבום מכיל עשרה שירים שהם תערובת של מלודיות שמזכירות את אמורפיס הישנים, יש גריינדים שבנויים על הריפים של הגיטרות ולא להיפך, כמו שעושות הרבה להקות בלאק כיום. עובדה זו משנה את הקונספט של הגריינדים, ומקפיצה אותם מסתם תיפוף מהיר לחלק מהאווירה המוסיקלית בשיר.

הלהקה עשתה צעד מוזר באלבום הזה. היא החליטה להפר את החוזה שלה, ולהקליט את האלבום בעצמה.
אולי זו הסיבה להפקה נוסח האולד-סקול, שכמו שאמרתי, היא לא כל כך מטרידה אותי. אבל תצורה זו כן פגעה באיכות ההקלטה של הסולן שלהם, שברוב השירים קשה לי לשמוע אותו ולהבחין בין קולו לבין שאר הכלים.
השירים הם מאוד מורכבים, גם לאורך האלבום, וגם כל שיר בפני עצמו. אם חשבתי לרגע ששיר מסוים הולך להיות גריינד אחד גדול, פתאום נעשה שינוי תבניתי נהדר בצורת התקף מלודי כפול של גיטרות.
ישנם המון סולואים שמזכירים לי את הפאוור מטאל האיטלקי או הגרמני, והם מבוצעים כהלכה ובמקום המתאים.


"Last Light" הוא אלבום נהדר. אני חושב שאם הוא היה יוצא לפני 17 שנים, הוא היה הופך את הלהקה לקלאסיקה של הסגנון. מעניין אותי איך ישמע אלבומם הבא, אם יוקלט באופן מקצועי יותר.
רק שלא יאבדו את האווירה שמייחדת אותם!

דולב זהרוני



 
blog comments powered by Disqus