2008-05-24
אין לי ספק שאנשים שישמעו את האלבום הזה יחשבו שמדובר באלבום העשירי של להקה וותיקה שאיתנו עוד משנות השמונים.
מדובר בטעות – זה אלבום הבכורה של הלהקה הבריטית הזו, ואת הטעות אפשר לייחס לכך שחבריה הם לא ילדים, מדובר בחבורה של מוזיקאי מטאל וותיקים ששניים מהם – הסולן/גיטריסט אדוארד בוקס והגיטריסט גרי פואל ניגנו ביחד ב XLR&R, להקת מטאל בריטית מתחילת שנות התשעים ששאר חבריה המשיכו לנגן ב Mantas.
מבחינה מוזיקלית הם יוצרים ט'ראש מלודי משולב בהבי מטאל מסורתי יותר, נשמע שנות 80 לחלוטין, החל מהשירה הגבוהה של בוקס דרך הריפים המטאלים הקליטים ועד הסאונד המלוטש שקושר את הכול יחדיו.
לאחר מהקטע האינסטרומנטאלי שפותח את האלבום הלהקה מתחילה עם Generation Kill, המנון הבי מטאל כבד ומלודי שעובד בכל הרמות, פזמון קליט מבוקס, נגינה משולמת במחלקת הגיטרות ובזו התומכת של הבס-תופים, כבר בשלב הזה הבנתי שמדובר במוצר שאני עומד ליהנות ממנו. מדובר בלהקה שעושה כבוד למטאל של שנות השמונים – לא מנסה להסתיר את זה בשום צורה, ועושה את זה טוב מאד.
השיר הבא הוא אחד החזקים באלבום – I Executioner הזכיר לי פאוור מטאל אמריקאי קלאסי, יופי של פזמון וריפים מעולים, הפרי-פזמון של בוקס נשמע כמושפע מפרוג-רוק של שנות השבעים, ואיך שהוא הכול משכנע מאד. השיר גם כולל מחלקת לידים שבהחלט מעידה על כך ששני הגיטריסטים כאן יודעים מה הם עושים – עבודה ווירטואוזית ברמה גבוהה מאד.
השיר שאחרי - . Transcendence Part Iהוא שיר איטי יותר וככזה אחד שאני פחות חיבבתי, אני יותר אוהב את המהירים בדרך כלל, הוא עדיין ממשיך במסורת של הכתיבה והנגינה המדויקת של הלהקה.
Golden Boy שאחרי גרם לי ללא מעט כאב ראש עד שזיהיתי מהיכן מוכר לי הריף של הגיטרה שבמרכזו, בסוף זה הגיע – I Don't Believe In Love של Queensryche. למרות הדמיון הברור בהחלט מדובר בשיר שונה, קליט ומלודי.
אפשר לסכם ולומד שאין שיר אחד חלש באלבום, אבל אני חייב לציין במיוחד את Plastic God, שיר מצויין שלאחר הפזמון מרביץ בריף Iron Maiden משולב בעבודת בס נהדרת, וגם Bones To Dust,ללא ספק השיר הכבד והאגרסיבי ביותר באלבום.
אני מקווה מאד שאנשים יזהו את הגדולה של הלהקה הזו, יש מעט מאד להקות כמוה שמצליחות ללכוד את האיכות של מטאל משנות השמונים בצורה כזו.
אלון מיאסניקוב
