ביקורות
2008-03-24
אין הרבה מה להגיד על הדמו בן 13 הדקות של הלהקה הצעירה לפנינו, הכולל בתוכו שלושה שירים מלאים בסה"כ שמראים מעט מאוד גיוון או חדשנות, אם בכלל, בתוך מה שנקרא סצנת המטאל העולמית. יחסית ללהקה שמעידה על עצמה כמונחית ע"י דת' שבדי וט'ראש, Insanity Arise האיטלקית נשמעת קרובה באופן מחשיד למטאלקור אמריקאי – סגנון פופולרי בימינו – וכך לא מצליחה להתבלט בשום דרך מהשאר. ה'שוק' מוצף בלהקות זהות, המחקות אחת את השנייה שוב ושוב, וטוענות שהן 'הדבר הבא' – גם Insanity Arise לא שונים במיוחד, רק שהם לא מגובים בלייבל עדיין.
אחרי אינטרו מרושע ומטריד, שנקרא Insane Whispers (אלא מה?), Spitting Blood הלוקה בחסר מגיע; התיפוף דיי מונוטוני, הריפים לא מקוריים במיוחד ויש מחסור חמור במלודיה במקום בו היא הכי נחוצה כדי להוביל. השיר הבא, Painting My Death , אמנם מתחיל טוב יותר אבל מקבל ניקוד נמוך בגלל הביצוע המרושל והעדר מלודיה מוגדרת (קליטה או דיסהרמונית – רק שיבחרו משהו). קצת יותר פוטנציאל מוגש ב- Bloody Painful Life המהיר יותר. הצרחות דמויות הפטרודקטייל של סולן הלהקה Daniele Rizzetto נלקחות לכיוון יותר קיצוני, עם סוג של טירוף בטון, ונותנות לשיר קצת יותר אופי. אבל בסופו של דבר- אין כאן כל כך חומר שתופס את האוזן ויגרום לכם לרצות לחזור בשביל מנה שנייה.
מלבד סאונד טוב יחסית לדמו, אין הרבה בשר על הפולקע הקטן שנקרא Insanity Is Your Deadliest Weapon. נכון, יש להם פוטנציאל, והם מנגנים בסדר ביחד, אבל באוקיינוס הלהקות שקיימות היום (במיוחד בסגנון הזה) יש צורך כלשהו להיות מיוחד ונבדל כדי באמת להגיע לאנשהו עם המוזיקה שלך. לו רק היו חברי Insanity Arise מיישמים את שם הלהקה, הולכים על הכיוון המטורף שהוזכר כאן ובאמת גם מכניסים קצת ט'ראש ישן ודת' שבדי לדיסק הבא – או אז, הוא יהיה שווה שמיעה לא רק במחשב או בנגן ה-mp3 , אלא גם רכישה ומעמד של כבוד על מדף הדיסקים.
עופר ויינר
