ביקורות
2007-12-16
בעיה שכיחה באלבומים אינסטרומנטליים של גיטריסטים היא הצורך של רבים מהם להוכיח שהם אלופי העולם בחרישות/טכניקה/מהירות ומדעי הכלום, ובדרך הם מאבדים הרבה מהמוזיקליות והמלודיות החיונית לכל אלבום- ולאלבום אינסטרומנטלי בפרט. בעיה נוספת היא הנטייה לא להשקיע בשאר האספקטים של האלבום מלבד הגיטרה: ראה ערך מכונת תופים/הפקה ביתית/גיטריסט שגם מנגן בס, קלידים, נבל וחליל צד...
למזלנו, האלבום הזה לא סובל מאף אחת מהבעיות הללו. אין בזאת לומר שת'אודור חביבנו אינו טכנוקרט בחסד ושהאלבום חסר חרישות או מהירות..אך הכל נעשה במידה ומשתלב היטב עם שאר הנגנים.
ואם בשאר הנגנים עסקינן-בהחלט יש על מה לדבר: דרק שריניאן (לשעבר ב-דרים ת'יאטר,אליס קופר,מלמסטין, בילי איידול)עושה עבודה מעולה לאורך כל האלבום והולך ראש בראש עם הגיטרה, תוך הוספה של ההשפעות המוזיקליות שלו. על התופים יושב בן אנוש חי וקיים בשם בריאן טיצ'י (לשעבר בלהקות של אוזי, זאק וויילד ובילי איידול), שנותן קצב מעולה ברקע ולא נופל טכנית משני העילויים שמנגנים איתו.
על הבס מנגן חברו היווני של ת'אודור מאנוס מרקופולוס, משלים יפה את הרית'ם סקשן ולא מתבלט יותר מידי.
המוזיקה באלבום מגוונת וכלל וכלל לא משעממת- חלק מהשירים יזכירו לכם את מלמסטין, חלק את סטריאני, חלק את מטאליקה וחלק את ואי...ההשפעות המוזיקליות נעות מרוק לפיוז'ן ומהבי-מטאל לנאו-קלאסי. הפקת האלבום והסאונד מעולה, הבאלאנס והכימיה בין הנגנים מצויינים, ושילוב הסגנונות באלבום מוצלח מאוד.
לדעתי שני הקטעים הטובים באלבום נשמרו לסוף: Hyperpyrexia עם ריף מטאלי, מלודיה קליטה ומשקלים מעניינים, ו- Go East, קטע מורכב ויפה שהתנגן לי בראש גם כמה שעות אחרי ששמעתי אותו.
לסיכום- ת'יאודור זיראס (
Theodore Ziras) הוא אמן גיטרה יווני משובח. האלבום לא המציא את הגיטרה מחדש, אבל הוא בהחלט מספק שמיעה מהנה ומעניינת.
ממליץ בחום.
קומרן דלח
