2007-11-28
המבקרים מהללים, יותר ויותר מאזינים הופכים למעריצים והאלבומים נמכרים כמו לחמניות חמות – נראה כאילו אפילו לפני ששומעים את האלבום הרביעי של As I Lay Dying צריך לקחת בחשבון את ההצלחה הגדולה שהלהקה מסן-דייגו קליפורניה גורפת בין אלה הצורכים מטאלקור כמו Killswitch Engage (הגיטריסט Adam Dutkiewicz גם הפיק את האלבום הזה) ו- Caliban ו- Unearth דרך קבע.
אז מה יש כאן שמושך כל כך? בעקרון זאת להקת מטאלקור שהחליטה להרים את הכפפה, באומרה שמאסה בז'אנר, והחליטה לנסות לחדש ע"י כך שכל שיר ושיר מ- An Ocean Between Us שונה מעט בסגנון, בהשפעות ובתחושה הכוללת...משחק עם הרבה רעיונות, בתוך הקונטקסט הכולל של מטאל, כולל נטיות לט'ראש ודת' שוודי מלודי ונגינה בסגנון המוכר של הלהקה (כלומר דאבל-באסים מהירים, ריפים מרסקים וכמה מלודיות קליטות).
קטע אינטרו מעורר תאבון, Separation , פותח בסולו איטי ומתגבר שקורץ למלו-דת' שוודי המלווה בלחישות ואפקטים בוני-מתח נוספים, ומוביל בטבעיות אל Nothing Left החזק (הסינגל הראשון מהאלבום); מדובר בשיר מלא-און, עם באסים שמכים בלי רחמים, תיפוף של אקשן לא פוסק, שירה שמגיעה מכיוון ההארדקור וריף ראשי קליט מאוד. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הצרות מתחילות כבר בשיר הבא – שיר הנושא – הכבד יותר, שפשוט כבר שמענו בעבר מיותר מדי להקות דומות...
הפגם העיקרי ב- An Ocean Between Us הוא שהוא נשמע כמו ערבוביה של אלבומים אחרים; Within Destruction בתור שיר ט'ראש דמוי Lamb Of God (עם שירה יותר אכזרית אולי), Forsaken בגוון יותר מלודי שמזכיר את In Flames של היום, Comfort Betrays שלוקח טיפה יותר מדי מ- The Black Dahlia Murder , ו- I Never Wanted מכיוון המטאל האלטרנטיבי (חומת דיסטורשן מאסיבית, אפקט עמום על השירה וטון כולל רגשני מאוד) – כל אלה תורמים להרגשה שחסרה כאן מקוריות, תחושה ש- As I Lay Dying היא סימפטום של תרבות חולה שמסוגלת רק לאסוף ולחקות, ומתקשה ליצור משהו חדש.
יכול להיות שזה נשמע חריף, אבל לזכות האלבום יאמר שהוא כן מתחיל טוב, וכן משתפר לקראת הסוף.
Bury Us All הוא שיר דיי יציב, העוקב המהיר שלו The Sound Of Truth חובה בתוכו ריפים מלודיים קדחתניים ומסתמן כאחד מרגעי השיא באלבום. קטע המעבר הקצר Departed משרה אווירה חלומית עם טכניקת ה- tapping על הגיטרה בו, ומכין את הקרקע לפיצוץ שמגיע ב- Wrath Upon Ourselves המלכותי; כאן כבר מדובר בהפגזה כוללת, ארמגדון ארוז במהודק לארבע דקות שמאיים במיוחד.
An Ocean Between Us נסגר ב- This Is Who We Are , בתור הצהרה ברורה ש- As I Lay Dying אינם אלילים, לא חושבים את עצמם כאלה, ובתור בני-אדם הם רק מנסים להבין את העולם סביבם ולהעביר את המסר שלהם. למרות הפופולריות והשבחים מכה וכה, נראה ש- An Ocean Between Us ישקע למצולות ים האלבומים הדומים בשנים הבאות; ים בו רק הנלהבים שבנלהבים מהמעריצים יצליחו להבדיל בינו לבין אחרים סביבו, במקום בו ערך סנטימנטאלי והעדר פרופורציה מסרבים לסמן את האלבום כמוערך יתר על המידה.
עופר ויינר
