2007-11-24
להקת
The Prophecy אומנם החלה דרכה בשנת 2001 אבל האלבום Revelations הוא אלבום שמעלה פלאשבאקים לשנות ה90 המוקדמות, כשלהקות כמו
Paradise Lost,
Anathema ו-
My Dying Bride שיחררו את אלבומיהם הראשונים ומאוחר יותר דחפו קדימה את סצנת הDoom Metal הבריטית. לפעמים אני מרגיש געגועים לאותה תקופה, תקופה בה להקות שמו יותר דגש על המוזיקה והמילים ופחות התעסקו בניסיונות ליצור את ההפקה המושלמת. האלבום Revelations מופק היטב, אבל המוזיקה פה היא הבסיס המרכזי.
כאשר האזנתי לראשונה לאלבום, פשוט לא האמנתי שמדובר באלבום חדש, אני פשוט חייב לציין שלדעתי זהו אלבום ה Doom Metal הטוב ביותר שיצא בשנים האחרונות.
האלבום מתחיל בסולו מהפנט בשיר הפתיחה: Odyssey - פשוט דרך מושלמת לצלול פנימה לתוך האלבום. Matt Lawson מבצע באופן מושלם את תפקידי השירה שנעים בין גרואלים כבדים לשירה עמוקה ונקייה.
כמקובל באלבומי Doom Metal, אורך השירים נע בין 7 ל-14 דקות, עדיין השירים מאוד מגוונים ובהחלט לא מונוטוניים, ישנם לא מעט משחקי תפקידים בשירה, קטעי סולו גיטרה מפתיעים, עבודה יפה של לווי גיטרות ובס ועבודת תופים מצוינת. לדעתי חברי הלהקה עושים חיל בשילוב אלמנטים של Heavy Metal קלאסי כדוגמת
Iron Maiden, שמצטיינת בקטעים של סולו גיטרות ומשלבים אותם לתוך שירים אפיים אפלים באופן מושלם. מעיין שילוב של Iron Maiden עם
The Sisters Of Mercy לתוך עולם הDoom Metal בדרך שלהם.
כל אחד משירי האלבום הוא מעניין וטוב, קשה לי להצביע על שיר מועדף גם לאחר מספר לא מועט של האזנות לאלבום. נכון לרגע זה המועדפים עלי הם: Revelations, שמתחיל כשיר Doom רגוע וקר שמשולב עם סולואים מצוינים של גיטרות ושירת גרואל, אבל בימים האחרונים השיר Broken תופס יותר את תשומת הלב - 14 דקות של Doom Metal איכותי.
לעתי אלבום זה הוא אלבום חובה לכל חובבי הDoom Metal של תחילת שנות ה90 - בעיקר לאלו שאוהבים את My Dying Bride, Anathema ואת Paradise Lost, במיוחד את האלבום משנת 1992 - Shaded of God.
אני באופן אישי כבר מחכה לאלבום הבא.
גל גור-אריה
