2007-10-30
חלום ליל קיץ; חלום שהתגשם לכמה אלפי מטאליסטים בפסטיבל SummerBreeze open air של 2006 בגרמניה. במקום בו חובבי מטאל ובירה נפגשים, עם כל החגיגה והאגרסיביות, חייב להיות מקום גם למלנכוליה כנה, קודרת ואמיתית כדי להכניס קצת איזון. Live Consternation הוא תיעוד פשוט של אותו לילה ב- 17 באוגוסט 2006, בלי תוספות מיותרות – רק הדיוידי עצמו, דיסק אודיו של ההופעה ועוד מהציורים/עיצוב השובה של Travis Smith. שלא במטרה לרדוף אחרי הכסף, קטטוניה הוציאו כאן פחות או יותר את האלבום-הופעה הראשון שלהם ב- 11 שנות קיומם (החל מ- 1996, השנה בה הלהקה הוקמה מחדש במתכונת הנוכחית), כשלפניו עומדים שבעה אלבומים מלאים...שלא כמו להקות גסות רוח אחרות שיכולות להוציא גם שני דיוידיים בין אלבום למשנהו.
ההופעה נפתחת באינטרו כלי-מיתר/קלידים, בצורה שלא רומזת למי שלא הציץ בסטליסט או לקהל באיזה שיר הלהקה תפתח, המתח גובר, ו- Leaders המעולה שגם פותח את אלבומה האחרון של הלהקה The Great Cold Distance מתקבל בשאגות. באופן לא צפוי, The Great Cold Distance לא שולט בסט, ומשאיר המון מרווח לבחירות פחות סבירות (דבר שעושה את הסט מעניין); הייתם מצפים למצוא רשימת שירים שמורכבת ברובה מ- TGCD , לשמוע להיטים כמו Teargas או Chrome (מתוך Last Fair Deal Gone Down של 2001) או Evidence ו- Sleeper מתוך Viva Emptiness (2003) אבל אף על פי כן, קטטוניה בחרו לרצות את הקהל ולגוון גם לעצמם עם רשימה קצרה, מותאמת פסטיבלים, שכוללת רק עוד שלושה שירים מתוך TGCD, את Had to (Leave) ו- Right into the Bliss מתוך Tonight's Decision (1999) ואת Wealth ו- Criminals (מ- Viva Emptiness), כשהם מתעלמים לחלוטין מ- Last Fair Deal Gone Down המצליח. הבחירה הכי פחות מפתיעה היא ביצוע דיי טוב, אך עדיין חסר, של Ghost of the sun והבחירה המפתיעה ביותר היא ביצוע עמוס יותר ודכאוני פחות של Cold Ways (מתוך Discouraged Ones הדומי מ- 1998) שעומדת בניגוד לגרסא המקורית והקודרת, שבה הרגש היה הרבה יותר ברור...והשיר הזה הוא החומר המוקדם ביותר שהלהקה מוכנה לגעת בו בימינו כנראה.
Wealth הוא בחירה טובה להמשיך את המומנטום של Leaders; Daniel Liljekvist מתפרע על התופים, ועדיין מדייק, בזמן שהשירה של Jonas Renkse מרחפת גבוה מעל המיקס. המיקום הגבוה של השירה במיקס דיי מובן, בהתחשב בקול נקי וערפילי כמו של Renkse (שמגובה גם לעיתים בגראולים מכיוונו של Anders Nyström) שצריך להישמע מעבר לחומת הדיסטורשן. לפני Soil's Song העוקב Renkse משלהב את הקהל, ורק אז מוביל אותם אל אחד השירים הבולטים ב- TGCD. הסטליסט הקצר, 11 שירים בלבד, אולי נראה כמו חסרון בתחילה אבל צריך לזכור שמדובר בפסטיבל מטאל שעמוס בלהקות לא פחות טובות ושסט קצר מאפשר ליהנות מהופעה של הלהקה מבלי להספיק להשתעמם ולחטט בתוספות של הדיוידי או חס וחלילה לפתח שיחת סלון.
הסאונד החי של קטטוניה דיי שונה מהסאונד המוקלט ההדוק, המהוקצע והמופק-ללא-רבב שלהם. בהופעה הם נשמעים חשופי עצמות, כאילו מציעים הצצה אל איך השירים נכתבו, איך כל התפקידים השונים מתחברים, אל הלב המטאלי הפועם של הלהקה שנמצא מתחת ל- Protools. הקוהרנטיות באה מההלחנה, במקום רק מההפקה. הם מקצוענים, אין ספק.
מבחינה ויזואלית, אמנם לא מדובר בחדות וברמה הטכנית של ספילברג, אבל החלפת זוויות הצילום וכמות האפקטים (הילוך איטי, שחור-לבן, עמעום וכו') המעודנות שיש ב- Live Consternation מחמיאות למטאל המעודן של הלהקה ומוסיפות הרבה לחוויה. זה לא בוטלג מחתרתי לא חוקי ומרושל שמופק עצמאית, ולא דיוידי מופק-מדי של Dream Theater שחוגג 20 שנות אוננות מוזיקלית, אלא בדיוק כפי שמוצהר – תיעוד של הופעה חיה, שנעשה במקצועיות ובלי יומרות מיותרות.
למעריצי Katatonia, זאת תהיה חובה לשים את Live Consternation על המדף צמוד ל- The Great Cold Distance. מה שעלול להציק לצופים הלא-אדוקים הוא המחסור ב"שואו"; העובדה שהלהקה באה ועושה (טוב) מה שהיא צריכה לעשות אבל מוסיפה מעט מאוד להופעה בתור הופעה חיה על במה מול אלפי אנשים. חברי קטטוניה אמנם לא קטטוניים, אבל זה לא עוצר נשימה. ואם נתחשב בחומר העכשווי של הלהקה, זה דווקא דיי מתאים...הם כבר מזמן לא אותה להקת דום/דת' מטאל פרועה שרצה ביערות כמו בגלגול הקודם (1991- 1994) אלא להקה שעושה מטאל מלנכולי/דומי/אלטרנטיבי/מלודי/אטמוספרי ותודות לכך שומרת על מקום של כבוד בפלייליסטים חובבי המטאל האיכותי, ומעתה והלאה גם באופן ויזואלי. חמישים ואחת דקות וחמישים ואחת שניות של זמן מנוצל היטב מול מסך טלוויזיה שאחרת היה מנוון נורא.
עופר ויינר
