2007-10-18
מדהים כמה להקות ט'ראש עתיקות חוזרות בשנים האחרונות לפעול. מכל כיוון איזו שהיא להקה, ידועה יותר או פחות, חוזרת ומוציאה אלבום חדש. אל תבינו אותי לא נכון, זה דבר מבורך מבחינתי, מי שגדל על כל להקות הט'ראש האלו בסוף השמונים ותחילת התשעים של המאה שעברה (אלוהים אני זקן...), אבל הבעיה היא שחלק לא קטן מהלהקות האלו פשוט מוציאות זבל..
Vendetta היא החדשה ברשימה המתארכת הזו, הלהקה הוציאה שני אלבומים מצוינים בשנות השמונים, של ט'ראש אגרסיבי אך עם זאת טכני ומנוגן היטב. היא אף פעם לא הגיעה לרשימת הגדולים של הט'ראש הגרמני (Sodom/Kreator/Destruction) אבל היא בהחלט אחת הלהקות שהתקרבו לשם.
את האלבום הראשון שלהם הייה לי בתקליט בזמנו, ואת השני שלהם השגתי לא מזמן בהוצאה מחודשת, ושמחתי לראות שהם מוציאים השנה גם אלבום חדש.
בואו נהייה ישרים, זה לא ממש אלבום חדש ללהקה שהתאחדה, כי מההרכב המקורי לא נשאר יותר מידי, והחומר הנוכחי לא לחלוטין זהה למה שהם עשו בעבר, אבל הרוח עדיין שם, כמו גם חלק מהנגנים, והעיקר? המוזיקה בהחלט פה. זה אחד מאותם אלבומי ט'ראש שכן עובדים.
הלהקה פורצת ישר עם ט'ראש אגרסיבי במיוחד החל מהשיר הראשון באלבום, והם לא ממש מורידים את הקצב. לזכותם עומדת יכולת נגינה טובה במיוחד, שמשתלבת עם סאונד מלוטש ובשרני, כל זה גורם לכך שהשירים הכתובים היטב מצליחים לזרוח. שוב, זה לא ממש מה שהם עשו בשנות השמונים, למרות שזה ללא ספק עדיין ט'ראש אולד סקול אמיתי, יש בו גם משהו מודרני יותר, השירה שונה מאד מזו הצרחנית של הסולן המקורי של ההרכב, ובגדול אפשר לומר שזה לא נשמע כמו הלהקה שהייתה.
למרות זאת, זה עדיין אלבום ט'ראש שעובד, וזה בעצם מה שמשנה כאן. מתופף וגיטריסט חזקים, עם בסיס טוב של ריפים שבלעדיו אין אלבום ט'ראש טוב, בסיסט שעושה עבודה מעניינת, וסולן תוקפני שמגיש טוב מאד את השירים. שיר הנושא הוא דוגמא למה שהלהקה עושה כל כך נכון כאן, זה מתחיל עם אינטרו ארוך למדי, וממשיך לשיר כתוב היטב שעושה את כל מה שנכון לעשות בז'אנר הזה.
בקיצור, טוב מאד שהם חזרו אלינו, גם אם "הם" זה לא ממש "הם", אלבומי ט'ראש קלאסים איכותיים הם אף פעם לא משהו שיש מספיק ממנו...
אלון מיאסניקוב
