ביקורות
2007-10-10
הדבר המטריד ביותר בנוגע לאלבום הבכורה של Blessthefall הוא לא השילוב הלא מאוזן בין הצרחות המוגזמות לבין השירה שמגיעה ממעמקי מערות האף של סולן הלהקה Craig Mabbitt, גם לא הריפים והדינאמיקה האובר-קונבנציונלים, ולא העובדה שחרף היותם לובשי שחורים חברי הלהקה בעצם נוצרים אדוקים – הנושא העיקרי שמדגדג באצבעות הוא כמות התגובות החיוביות שחברי הלהקה מקבלים בכל פלטפורמה שמאפשרת אותן (פורומים, טוקבקים וכו') בהשוואה אל התוצרת הלקויה שנקראת His Last Walk.
Blessthefall הם חמישה חבר'ה צעירים שמגיעים מפיניקס בירת אריזונה והחלו את דרכם ב- 2004 כשמילאו במהרה את המועדונים והאולמות המקומיים וצברו פופולריות בקרב הנערים והנערות באזור. בסיס מעריצים רחב הוא אולי דרך סלולה דיה כדי לשגר ממנה אלבום בכורה, אבל בעיות מתחילות לצוץ כשמצפים שעגלה מתנדנדת תצליח להעפיל מעל לקו הבינוניות. A Message To The Unknown הפותח הוא מסוג המתאבן שתנסו להוציא את הטעם שלו מהפה במשך כל הערב; פתיחה מפוצצת ואחריה נפילה כואבת של שירה נקייה, ניסיון לברייקים אגרסיביים מצד הבאס/תופים וגיטריסט ברקע שמנסה את מזלו בלידים דמויי מאת'קור וקטע רך עם אפקט ריוורב מוגזם – כל זה כבר נעשה כ"כ הרבה פעמים, ע"י כל כך הרבה אחרים, וכ"כ הרבה יותר טוב. המצב מחמיר ב- Guys Like You Make Us Look Bad העוקב כאשר לקראת הדקה השנייה שלו מוכנס קטע מלודי גזור-מקרטון, רק לשם גיוון מאולץ.
זה לא סוד שהמילים סקרימו, אימוקור ומטאלקור הפכו לכינויי הגנאי בעולם המטאל, כך שמראש אין ל- Blessthefall סיכוי בקרב אלה מאיתנו שלא אוהבים core. אלה שהוא כן קורץ להם ונהנים מלהקות כמו Alexisonfire , Escape The Fate ו- The Receiving End Of Sirens ימצאו פינות מוכרות בשירים כמו Could Tell A Love המהיר, Rise Up העוקב לו והטוב ביותר מבין השירים כאן, Pray המעין-בלדה (מזכיר עד רמה מסויימת את Coheed And Cambria ) ואת שיר הנושא בו אין זכר לשירה הנקייה והדרמה מובילה.
לסיכום – ההמלצה כאן היא לחכות ולתת ל- Blessthefall עוד שנה או אלבום עד שיבשילו. אולי אחרי הטור האירופאי הנוכחי והעמוס שלהם, כשיתמודדו עם הקהל האירופאי הקריר, יוקדש לאלבום הבא יותר מאמץ שיביא לאלבום שני ממוקד ומגובש יותר. אם לא, יש מספיק להקות זהות בשביל כולם.
עופר ויינר
