2007-10-06
הזיווג בין Emerging למערכת שלכם צפוי היה לקרות ביותר מהזדמנות אחת, ולא רק בגלל שמדובר בהוצאה מחודשת לאלבום שיצא לפני כשנה באופן עצמאי. Obsidian ההולנדים חתמו בלייבל Rusty Cage במרץ האחרון, והעובדה שהחליפו את הסולן (Serge Regoor ב- Robbert Kok, הידוע בשם Robbe k) באוקטובר שעבר הולידו את הצורך להוציא מחדש את אלבום הבכורה עם השירה מוקלטת מחדש, עטיפה משודרגת, מיקס רענן באדיבות Jochem Jacobs (מ-
Textures) ו- Bouke Visser מאולפני
Split Second Sound (שעשו את העבודה גם בהוצאה המקורית) וכדי לסגור סופית את החבילה – מאסטרינג שנעשה ע"י אותו רוב קיי לכבוד המאורע.
כאילו שהמקור לא היה ממתק טוב מספיק, הגרסא המחודשת ממש מכה ברמקולים ובעור התוף עד שאלה נכנעים ומתמסרים סופית. Textures, באופן צפוי, הם הראשונים ששמם עולה בהקשר של סגנון...זוג הלהקות ההולנדיות האלה מעלות אסוציאציה של תאומות הולנדיות שופעות, ועוד עם טעם טוב במוזיקה.
החל מהפתיחה של Footprints צצות השוואות גם ל-
Meshuggah ,
Scarve ו-
Cynic האגדית ו-
Gorefest, אי אפשר לטעות בהגדרת הסגנון פה – פרוגרסיב דת' מטאל. Kobalt העוקב נשען יותר על דת' שבדי היישר מבירתו גות'נבורג בתוך כך שהאווירה בו מאוד מכנית, מנוכרת ומרוחקת. המילים בו, ובשאר השירים באלבום, מציירות תמונה מעורפלת של שיגרון מהמציאות באווירה רוחנית, אתרית, מאוד מעורפלת ומעומעמת; Dogmatic ,אחד מרגעי השיא כאן תודות לליד ושינויי המקצב המעולים, הוא דוגמא מובחרת לתזה הזאת.
בהשוואה למקור, ההוצאה המחודשת מצויידת בלהבים חדים יותר ובדיוק בגלל זה פוגעת בצורה יעילה יותר. המיקס בהחלט נקי יותר, תבונתי, ואפשר לשמוע ממנו יותר שכבות ונפח. שירים כמו Vapours (שמושפע עמוקות מ- Meshuggah ומזכיר ברמה כלשהי את השיר Strength מתוך Nothing, שעוד אדון בו בהמשך), Mirrored וגוון הדת' שלו, Kobalt שהוזכר עוד קודם והקטע הסוגר Tsujigiri מרוויחים מהחמצן שהוזרם אל האלבום. רוב קיי הוא שיפור בפני עצמו בשירה; לא שסרג' (הסולן הקודם) היה גרוע, אבל לרוב יש פשוט גראול יותר אקספרסיבי, טווח רחב ובגדול קול עמוק/חולני יותר.
יש תחושה ברורה של טריות באוויר עקב הסאונד הברור יותר. Emerging יורד חלק בגרון, אפילו בהתחשב בעובדה שהוא מורכב כ"כ, רווי בריפים ובשינוים תכופים במקצב ובסולמות, בגראולים ממעמקי התהום ובא מעולם המטאל הקיצוני. המוזיקה בו שמיימית ברמה אחרת לגמרי.
נהיר כי Meshuggah משחקים תפקיד ראשי בהשפעה על Obsidian , ושאת שאר התפקידים מגלמות הלהקות המוזכרות לעיל, אבל גם ברור שהחבר'ה האלה מאמסטרדם לא עובדים רק לפי הנוסחא שנוצרת מהן; שיר הנושא האינסטרומנטלי, החלקים האטמוספריים (ב- Kobalt ו- Vapours למשל), השילוב של גיטרות נקיות ואקוסטיות והשיבוץ של הלידים בתוך מוזיקה טכנית ולא אנושית כל כך – כל אלה מסמנים את Obsidian בתור יישות עצמאית ומסקרנת בזכות עצמה.
בתוך כך שרמת השוני בין Emerging להוצאה המחודשת שלו לא משתווה לתקדים שעשו הסנדקים Meshuggah , הוא עדיין בעל ערך אפילו עם כבר טחנתם את המקור. זה כנראה לא צירוף מקרים ש- Nothing נסגר בשיר בשם Obsidian... אולי זה היה סימן כלשהו. המורשת של הפרוג-דת', רזי המטאל הטכני, בטוחה בידיהן של להקות כמו Obsidian ועד שיגיע האלבום הבא אני בטוח שהם לא רק ישמרו אותה אלא גם יוסיפו להיות חלק אינטגראלי בה.
עופר ויינר
