2007-10-04
"טרי בוזיו באלבום של קורן? זה כבר צריך להיות מעניין..." כנראה הייתה התגובה הראשונה של רבים מאיתנו, כששמעו לראשונה על אלבום האולפן השמיני של Korn. המצב לא נראה הכי מזהיר לפני השחרור הנוכחי לשרידי הניו-מטאל משנות ה-90; ב-2005 עזב הגיטריסט בריאן Head וולש לטובת ישו, הופיע See You On The Other Side הקליט עם הכיוון האלקטרוני-משהו (שאלה שני הדברים הטובים היחידים שאפשר לומר עליו), הם הוסיפו לדדות עם אלבום רמיקסים (Chopped, Screwed, Live and Unglued) ב-2006, ולאחרונה עם אלבום אנפלאגד (MTV Unplugged) שזכה בהרבה מכירות אך גם בהרבה
לעג.
הצרות עקבו אחרי Korn גם בכל תהליך ההפקה של untitled, כשהחליטו להיפרד מצוות המפיקים The Matrix (שעבדו איתם גם על האלבום הקודם) והקליטו מחדש כמעט את כל השירים עם Atticus Ross. גם בוזיו לא נשאר עד הסוף, ותרם את התיפוף הייחודי שלו רק ב- 6 שירים. את המחסור מילאו Brooks Wackerman מ-
Bad Religion ואפילו סולן הלהקה ג'ונתן דיוויס עצמו. אפשר לומר שרוב הציפיות התמוגגו עוד לפני שצליל בודד התנגן מהאלבום חסר השם של Korn.
את האטרקציות העיקריות של Korn, כלומר גיטרות מונמכות ושובות והבאס המוכר של Fieldy , קשה למצוא באלבום חסר השם. החריגות המושכת שלהם, בכל אופן, מתחילה כבר בציורים של
Richard A. Kirk וממשיכה להתגשם החל מ- Intro הקרקסי שמכין את הקרקע ל- Starting Over. הוא לא שיר פתיחה רע באופן כללי, יש לו פזמון דיי קליט, אבל פשוט מרגיש כמו חיקוי חסר און ל-
Killing Joke או
Nine Inch Nails.
ההשוואה ל- NIN לגמרי לא מפסיקה שם – אפשר לקבל את הרושם שחברי Korn חיטטו בפחי הזבל של טרנט רזנור כדי להוציא מהם את Bitch We Got A Problem העוקב ואת Kiss הרגשני; Ever Be הוא ספק outtake מ- The Fragile, ומצטרפים אליו Killing מבשר-הרעות וכמעט כל קטע מלוכלך/רועש באלבום. זו יותר מהשפעה...דיוויס אפילו מנסה לאמץ את הדיקציה של רזנור לפרקים.
בהתחשב בעובדה שכרגע פעילים בלהקה רק שלושה חברים ממשיים (המתופף David Silveria נמצא בהפסקה כלשהי עד האלבום הבא) וכתבו איתם גם Bozzio והקלידן Zac Baird , אפשר להבין מדוע האלבום נשמע כמו שהוא נשמע – לא שלם ולא קוהרנטי. רסיסים של להקה ברסיסים של אלבום. למרות הכל, יש כמה שירים שבכל זאת עובדים איכשהו; Evolution (הסינגל הראשון) דיי מיושב, Hold On הוא סינגל לא-ידידותי-לרדיו עם רמת גרוב נכונה ופזמון קליט להפליא כמו שהחבר'ה האלה עשו פעם, Luxury Or Love חוזר לאלקטרוניקה המדבקת של See You On The Other Side , ו- Innocent Bystander ו- Killing העוקבים מזקקים אינדסטריאל מטאל ככה שיהיה מתאים לצריכה המונית.
אם נתבונן בהיסטוריה (שלא לומר מורשת) של Korn , נוכל להבין בבירור מה השתבש שוב... משונה וחריג עד כמה שיכול להראות האלבום חסר השם שלהם, הוא עדיין מוצר להמונים. הפעם ההשפעות כ"כ ברורות שאין ספק שהלהקה המסחרית המדוברת, שמכרה עוד אלבום מאז הכותרת, עונה על דרישת השוק לאלבומים נגועים במחלת הכלבת האלקטרונית, עם שורשים בשנות ה-80 וה- 90 המוקדמות, כאשר NIN ו-
The Cure הן ספינות הדגל בדיון הנוכחי. התוצאה - כצפוי מחיקויים – פלסטית וזולה.
עופר ויינר
