ביקורות
2007-10-01
הלהקה הבלגית הזאת וותיקה מספיק כדי שאתפלא איך לא שמעתי עליהם לפני כן. הם התחילו דרכם ב 1989, אך עברו לא מעט שינויים בהרכב בטרם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם ב 2002 – Unidentified Flying Body parts. את הסגנון של הלהקה אפשר לתאר בגדול כדת' מטאל ברוטאלי, והייתי מוסיף לזה גם טכני, ולו בשל עבודת התיפוף המרשימה של המתופף קווין דה לינר, מוזיקאי וותיק בסצנת הדת' הבלגית, שהיה מעורב בלא מעט להקות בעבר.
אין יותר מידי לומר על האלבום הזה, זה דת' מטאל לא מורכב במיוחד, גם אם מתוחכם לפרקים, שעובר מהר ובקלות. מרבית השירים קצרים, בסביבות ה 3 דקות, הם מגיעים- נותנים בראש, ועוברים הלאה, בלי להתפזר יותר מידי. הלהקה מכניסה גם קצת הומור בדמות סאמפלים מסרטים שפותחים את השירים, שהמצחיק מביניהם הוא זה שפותח את האלבום, מהסרט
Ghostbusters II.
הסולן ג'ון אנטונסין, אחד הגיטריסטים והבסיסט הם כולם גם ח'ברה וותיקים בסצנה הבלגית, כשאנטונסין שר בין השאר ב Leng T'che הידועים לשמצה, יש לו גראול עמוק שמוביל את הלהקה יפה, שוב – לא משהו מקורי במיוחד, אבל זה בהחלט עובד.
השיר הראשון אמנם מתחיל קצת מקרטע את האלבום, אבל החל מהשיר השני דברים זורמים בקצב מהיר והלהקה בהחלט שומרת על איכות טובה לאורך כל האלבום. סאונד מלוטש גם עובד לזכותם, ויש מספיק ריפים מעניינים כדי שהכול יעבור ללא נפגעים.
שוב, זה רחוק מלהיות אלבום קלאסי בסגנון, אבל הוא עשוי טוב ועובר מהר, מה שבהחלט עדיף על 100 להקות פלצניות ומתחכמות שאני נאלץ לשמוע רוב הזמן, וזה מספיק כדי לעשות אותו להצלחה בעיני.
אלון מיאסניקוב
