ביקורות
2007-10-01
הלהקה השבדית הזאת מנפיקה באלבום הבכורה שלה משהו שהיא מתארת כט'ראש, אבל אני בהחלט הייתי קורא לו ניאו-ט'ראש, מהסוג הכבד והמהיר ביותר, שכולל גם לא מעט נגיעות של הארדקור/מטאלקור. זה מתבטא בגיטרות המונמכות, בבריקדאונס הרבים, וגם בשירה, שעובדת על הצד האגרסיבי ביותר שאפשרי, אבל לכיוון הקור.
האלבום מלא בריפים חזקים, וכולל הופעה טכנית מרשימה ביותר של הגיטריסט והמתופף, שניהם עושים כאן עבודה מלאת אנרגיה שאי אפשר שלא לאהוב, אבל יש להם בעיה אחת רצינית מאד שפוגעת באלבום – חוסר גיוון. האלבום פשוט מרביץ בשיר מהיר ורצחני אחד אחרי השני, כמעט ללא האטת קצב ובוודאי שללא שום שינויי רמת אגרסיה, והתוצאה היא שאחרי כמה שירים קשה שלא להתעייף.
שוב, הרמה של הנגינה והריפים כאן היא בהחלט גבוהה מאד, ואני חייב שוב לציין את הגיטריסט. הבחור מרביץ כמה לידים מלודים, בעיקר עם שימוש בוואה-וואה, שמכניסים קצת מלודיה לתוך התערובת הרצחנית הזאת, אבל קשה לומר שזה מספיק. למרות שישנם שירים, כמו הראשון או השלישי- Power Smash שעובדים בכמה רמות בגלל היכולת של חברי הלהקה, זה לא מספיק כשרוב השירים חסרי תוכן. גם השירה שלא משתנה או מוסיפה גוונים לאורך האלבום וגם התוקפנות הבלתי משתנה של ההרכב גורמת לזה שהלהקה מפספסת משהו.
זה עדיין אלבום מרשים וחזק לז'אנר שלו, אבל כי מי שאוהב ט'ראש אולד-סקול ירצה להתרחק מזה, גם מי שרוצה קצת מלודיה בעסק. מי שכן יהנה מהאלבום הוא מי שפשוט רוצה אלימות בלתי מתפשרת במוזיקה שלו, מתובלת ביכולת טכנית, בזה הלהקה חזקה. מה שכן, אם באלבום הבא הם יכניסו קצת דינאמיקה וגיוון, זה יכול להיות אלבום טוב בהרבה, למרות שגם כאן זה לא בזבוז מוחלט.
אלון מיאסניקוב
