2007-10-01
יש לי שני אלבומי עבר של הרכב הספיד/ט'ראש הגרמני הזה, והם שניהם לא רעים בכלל. מה שכן, לא ציפיתי לאלבום שכזה, הרביעי שלהם. הוא ללא ספק האלבום הטוב ביותר שלהם ששמעתי, ומוכיח שניתן לעשות סגנונות מטאל קלאסים כמו ט'ראש וספיד עם אנרגיה, מלודיה, ובכל זאת להישמע גם עדכניים מספיק לקהל המטאל הנוכחי והצעיר יותר.
כמה אבחנות ראשוניות שהיו לי – את המוזיקה ללהקה כותב כמעט ורק המתופף פיטר בריטנבאך, שהוא גם מתופף אנרגטי טוב וגם כותב מוכשר. זו תופעה די נדירה בלהקות מטאל, אבל אין ספק שהוא יודע מה הוא עושה. דבר שני, הסאונד – גם ע"י בריטנבאך – מושלם ללהקה, הוא נשמע די אולד-סקול ומחוספס, אבל מצד שני מדויק וברור מאד, שלמרות העומס היחסי בו, הגיטרות והתופים ממלאים את המיקס, גם השירה מקבלת מקום מכובד במה שהופך להיות סאונד עמוס מאד, אגרסיבי, אך עם זאת נקי להאזנה.
השיר הראשון – Thanx Killing הוא אחד הכבדים ומהירים באלבום, ובנוי על ריף חזק ביותר. השיר הוא גם אחד היותר מתוחכמים והמורכבים באלבום, הוא מכיל לא מעט שינויי מקצבים וריפים, ולא מעט מלודיות גדולות, והוא עובד בכל המובנים. התיפוף של בריטנבאך חסר רחמים, דאבל בסים בלתי נגמרים, מעברים חזקים, כל זה בסאונד שמתפוצץ באוזן. כל החיבור הזה של הלהקה מרגיש בוגר ובנוי היטב, כמו שהמוזיקה הזו צריכה להיות.
השיר שאחרי – Lies! מביא את הסולן מייקל א. מיולר לגבהים שהזכירו לי את אודו דירקשניידר הנודע, כלומר קול גבוה וצרחני שמאפיין הרבה להקות ט'ראש גרמניות וותיקות. השיר הולך בכיוון יותר פשטני, אבל גם הוא עובד. מי שגם נותן פה הופעה הוא הגיטריסט סטפן רולף, שמביא ליד מלודי מבריק ומוכיח שגם לו יש מה לומר בהרכב. קשה להאמין שמדובר פה רק בשלושה נגנים, הסאונד העמוס והנגינה גורמת לזה להישמע כמו הרבה יותר.
שיר הנושא לא רע, יש לו ריף קליט ומקצב מדבר, והתופים בהחלט מתבלטים לטובה בסופו עם כמה רעיונות חזקים. השיר שאחרי – Battle Royale, הוא השיר היחידי שבו מיולר כתב גם את המוזיקה מעבר למילים. ללא ספק שיר על הסרט היפני הידוע לשמצה בעל אותו השם, הוא בנוי על ריף פשוט ומדבק, והאופן שבו מיולר שר אותו מעיד שהבחור יודע לכתוב מלודיות שירה קליטות, תכונה חיובית ביותר אצל סולן מטאל. מעבר לזה המילים שהוא כותב בנויות היטב וברורות, הם ממש אומרים משהו בחלק מהשירים, עוד תכונה נדירה.
אי אפשר לומר על אף אחד מהשירים באלבום שהוא Filler, יש את Deatheater בעל המילים הקלילות והספק הומוריסטיות, שוב שיר מהיר מאד עם מקצב מדבק, ואת Zombie Ride, שגם בו כל חברי ההרכב תורמים הופעה משכנעת. אני חייב לסכם ולומר שזה מפתיע שהרכב משתפר מאלבום לאלבום, והלהקה הזו בהחלט עשתה את זה כאן, אחד האלבומים היותר מהנים ששמעתי בזמן האחרון.
אלון מיאסניקוב
