2007-09-25
להקת המטאל השבדית
Machinery הצליחה לעשות כאן משהו מרשים, הם משלבים ט'ראש, גרוב מטאל וטק-מטאל בצורה מושלמת, באלבום שגם מרשים מבחינה טכנית, גם קליט מלודית, וגם מנוגן ומופק לעילא. נשמע מושלם? רחוק מכך, יש להם בעיה אחת שפשוט הרסה מבחינתי את הכול.
הבעיה היא כזו שלא תוכלו לנחש בקלות. הם מזכירים את
Nevermore מאד, עם הריפים החכמים והשירה, את
Meshuggah עם טביעות התזמון המוזרות והבלתי צפויות, וגם את
Machine Head עם יסוד הגרוב החזק שיש להם במוזיקה. זה בהחלט לא הסולן שמהווה בעיה, יש לו קול חזק, מלודי ואגרסיבי כאחד, שמזכיר את וורל דיין מצד אחד, וגם קד קידה קטנה לצ'רלס ריטקונן בן ארצם (מלהקת
Morgana Lefay האגדית).
זה בהחלט לא נגינת הגיטרה המצוינת, עמוסה בריפים בסגנון
Nevermore, מהירה ומרשימה, שמשלבת גיטרות מונמכות עם לידים מלודים טובים. ואלו גם לא התופים החזקים, מורכבים ואנרגטיים, וגם לא הקלידים, שעושים עבודה מלודית שרק מלווה את המוזיקה, ולא גונבת את ההצגה באופן מיותר.
אז מה זה כן? לא תאמינו.
זו החוברת של הדיסק! מי לעזאזל מדפיס חוברת שלמה בדיו אדום על רקע שחור/חום? אני כבר לא צעיר, והראיה שעוד נשארה לי פשוט הלכה לה בניסיון לקרוא על מה האנשים האלו שרים.
אם הייתי מוכן להתעלם לרגע מהסבל שעברתי בעקבות החוברת, הייתי מציין שהשיר הפותח – Salvation For Sale משלב כמה מקצבים מורכבים להפליא עם ריפים בסגנון
Nevermore, והשירה מלאת עוצמה, אגרסיבית ומלודית בצורה מאוזנת לחלוטין. ואולי הייתי גם אומר שהשיר Unholy Demon הוא מהרגעים המהירים ביותר באלבום, ואיך שהוא הלהקה גורמת גם לזה לעבוד, זה שילוב של ט'ראש וגרוב שעובד בכל החזיתות.
אבל אני לא מוכן להתעלם. הם עיוורו אותי בדיו אדום. ולמרות שאני מאחל להם כל טוב בדרכם, בתקווה שיוציאו עוד אלבום טוב כל כך, אם יהיה שוב דיו אדום מעורב בעניין, אני מחוץ לעסק.
אלון מיאסניקוב
