2007-09-16
שמעתי המון על הלהקה הזאת בשנים האחרונות, המטאלקור המלודי של ההרכב זכה בעיקר לשבחים, ומה שבעיקר נאמר הוא שבשנים האחרונות הם עברו יותר קרוב לדת' מטאל מלודי, מה שבהחלט עניין אותי לשמוע. האלבום החדש שלהם, הרביעי במספר להרכב, זכה ליותר שבחים אף מאלו שקיבלו האלבומים הקודמים, ולמרות שאני יכול להבין למה מבחינות מסיומות, אני גם חייב לסייג את זה בכמה חולשות שבהחלט מפריעות לאלבום.
Deliver Us נפתח חזק מאוד, רצף של ריפים מהירים ותיפוף אגרסיבי בלתי פוסק. השירה של הסולן ג'ון הנרי הוא צרחות קור אופייניות שבהחלט עובדות יפה מאד בקונטקסט הכללי. אין ספק שמבחינת רמת הנגינה, הלהקה הזאת נמצאת גבוה ברשימת היכולת של להקות מסוגה הפעילות כיום. הבעיות מתחילות החל מהשיר השני.
כשמר הנרי מנסה כוחו בשירה מלודית החולשה שלו מתגלה במהירות, הוא בעל קול מלודי חלש ושטוח שפוגע בשירים שבהם הוא מנסה להחדיר מלודיה. העובדה הזו משתלבת עם עוד בעיה, לא כל הריפים ממש חזקים, לעומת כמה שהם מצוינים, דווקא ההבדל הזה בין רמתם גורם לאלו החלשים יותר לפגוע באלבום.
גם הפעם הלהקה עובדת עם הגאון המטורף
דווין טאונסנד, וגם הפעם הסאונד מלוטש ומושלם, הוא גם עושה מה שצריך כדי לכסות על החולשות של הלהקה, כמו קולו המלודי של הנרי, אבל זה לא מספיק כדי למנוע את התחושה שחברי הלהקה פשוט היו צריכים לכתוב את השירים אחרת, ולא לאלץ את ההפקה לכסות על הפאקים השונים. שיר כמו An Ethereal Drain מכיל כמה ריפים מדהימים בכל קנה מידה, עם רמת נגינה מבריקה, אבל קטע אינסטרומנטאלי כמו זה שאחריו בא ומחליש את העסק. אחרי זה מגיע אחד השירים המהירים ותוקפניים באלבום, שהוא גם אחד הטובים, וזה מוביל אותי למסקנה שהלהקה בשיאה כשהיא נותנת בראש, הנסיונות שלה למלודיה ולרוך מובילים לרוב החולשות שפוגעות באלבום.
זה עדיין אלבום מטאלקור מבריק, והלהקה היא אחת הטובות שפעילות בתחום הזה כיום, אבל קשה להתעלם מהעובדה שזה יכול היה להיות הרבה יותר טוב.
אלון מיאסניקוב
