2007-09-16
אוקי, Zeitgeist יושב לי על השולחן, עדיין סגור, ואני נותן השמעה למען הנוסטלגיה ל-Siamese Dream ול – Gish. שנות התשעים בעיצומן בזמן שעכשיו כבר 2007. בילי קורגן שר ב-Disarm על זה שהוא היה פעם ילד והכול נשמע תקין. האלבום החדש של הדלעות, שלפי הצהרת שם האלבום אמור להיות ברוח התקופה, יכול להיות נוסטלגי ומתרפק, או מרענן ומחדש, או כפי שמתגלה, דק ועני.
אני לא יודע אפילו לזייף הסבר למה שקורה פה, בהתחלה חשבתי שזה הגעגועים להפקה ההדוקה של בוטץ' וויג, אבל אז הבנתי שהבעיה היא כללית. האלבום נשמע כאילו הקליטו אותו בחדר חזרות, אולי ברמה של סקיצות, אבל לא יותר.
הגרסא העדכנית של ה- Smashing Pumpkins היא לא הגרסא המקורית. הפעם מאחורי השם אפשר למצוא רק את בילי קורגן, שהיה המוח מאחורי הלהקה המקורית, ואת ג'ימי צ'מברלין. בינם לבין עצמם הם כתבו את האלבום ועשו בו הכול. ההפקה התחלקה בין כמה גורמים שונים, שלא הייתי משלם לאף אחד מהם.
הניסיון בשירים להיכנס ישירות למעמקי העשור הנוכחי שבו הדלעות עוד לא הציבו את רגלם ניכר בהחלט. הטקסטים מנסים להיכנס לפאזת ה"אתם לא רואים לאן העולם מתדרדר" בצורת השיר הפותח Doomsday Clock , התמיהה העצמית האינסופית של קורגן בשירים 7 Shades Of Black והאלמותיות המתבקשת ב- Starz.
Zeitgeist אולי יכול היה להתקבל בתגובות מעורבות לגבי עד כמה הוא טוב אם האווירה הכללית בו לא הייתה כל כך קלוקלת. המוח של קורגן עדיין פועל, אבל משהו במאמץ הנוכחי פשוט לא עושה את זה. אולי באמת הסאונד המזוויע פשוט הורס כל חלקה טובה. אולי הנוכחות של יתר חברי הלהקה המקורית באמת חסרה כמו שלא אנחנו או הם עצמם היו חושבים שיהיו חסרים. אבל משהו פה פשוט לא פועל נכון.
למרות הכל, יש בו כמה רגעים טובים, כמה מלודיות מעניינות, וכמה רגעים מוזיקליים טובים. אבל לא מספיק כדי לתמוך באלבום קאמבק של להקה שעבר זמן מה מאז שהייתה רלוונטית. אני עדיין אוהב את העבודה של קורגן בגיטרות, והתיפוף של צ'מברלין עוצמתי ואנרגטי. רואים שהם נהנו לעשות את הדיסק הזה, ורואים שהוא לא יצא מחמדנות כלכלית מה גם אני בטוח שהקטלוג שלהם מכסה אותם מבחינה הזאת. אבל יש תחושה שיותר מהכול מה שהיה קיים פה הוא ניסיון נואש לתפוס קסם שלא פועל להם רק כצמד.
התחושה השולטת באלבום היא אי איזון. בין המוזיקה לשירה, בין הקטעים לעצמם, בין הליריקה לאומץ שבה היא נאמרת, בין העבר להווה. ואם כבר לקרוא לדיסק "ברוח התקופה", נראה לי עדיף לקחת את רוח התקופה הטכנולוגית בהפקה מאשר את רוח תקופת ה- mp3 . זאת איכות גרועה בכל מקרה, אז בואו ישר נשחרר דיסק שישמע כמו Mp3. אני כנראה אחזור להתרפק על Siamese Dream ולקוות שאם הם יוציאו דיסק המשך, קורגן ייזכר שוב בתחושה שלו כשהוא היה ילד.
רועי פוברצ'יק
