2007-09-04
העטיפה הצבעונית של האלבום הזה בהחלט עלולה לגרום לכם לחשוב שמדובר פה באלבום פאוור מטאל גרמני מן המניין, אבל זה רחוק מאד מלהיות מה שמדובר בו כאן. המדובר בלהקת הארדקור מטאלית אמריקאית, שמשלבת הרבה יותר מטאל מהממוצע בסגנון, תחשבו Hatebreed עם סולן שנשמע כמו פיל אנלסמו מ- Pantera עם עוד כמה קילוגרמים של שרירים, והגעתם למקום הנכון.
הדבר הראשון שפוגע באוזניים כשהשיר הראשון – Firefight – מתחיל, זה שהסאונד מעולה. תוצר של בילי גראזידיי מ- Biohazard ; סאונד מלוטש שנותן את הדגשים הנכונים במוזיקה הזאת, לגיטרות ולתופים, כשהשירה יושבת יפה באמצע. הדבר השני הוא – הסולן של הלהקה הזאת הוא מפלצת, הוא אמנם עושה חצי גראול מטאלי, אבל יש בו משהו שמייד גורם לך לחשוב על אנסלמו, זה שמידי פעם הוא מחדיר גם קצת מלודיה לשירה בהחלט לא מזיק. הדבר האחרון הוא – הם כבדים במיוחד. השיר מתחיל עם ריף רצחני ומהירות בלתי מתפשרת. אבל מה שמיוחד כאן, הוא שהלהקה מחזיקה כמה הפתעות שהם מגלים לך במהלך השירים.
בשיר הראשון מדובר בהאטה של הקצב באמצע השיר, והכנסת לידים ואווירה קודרת שלא היית מצפה לה מההתחלה הפשוטה של השיר. זה עובר מהארדקור מטאלי לגבול של ט'ראש קרוסאובר קלאסי, וחברי הלהקה גורמים לכל זה להישמע טבעי לחלוטין.
השיר השני – The Hard Goodbye – עובד באותה צורה, ריף פשוט ואגרסיבי ראשוני, ואז הלהקה שוב עוברת לט'ראש, שילוב שהיה יכול להישמע מאולץ, אבל הם פשוט גורמים לזה לעבוד. השיר האהוב עלי באלבום, ללא ספק, הוא הבא – Halos For Heroes – כאן הסולן מכניס כבר קצה מלודי שלא שמענו לפני כן, יש פה פזמון הארדקור שנועד לשירה קבוצתית, ואז ליד מלודי משובח. כל המרכיבים משתלבים כדי להוכיח שהלהקה הזאת לא שמה לעצמה גבולות ז'אנר ברורים, וזה עובד בכל החזיתות.
רק כדי להחזיר את האגרסיה למקומה הנכון, אפשר לשמוע את Fail Like A Champ שבא אחרי, אם חשבתם שהסולן של הלהקה מפחיד לפני כן, תקשיבו לו פה – הוא יכול היה בשקט לשיר בלהקת דת' מטאל.
בקיצור, קומו ולכו לקנות את זה אם הארדקור משולב במטאל תוקפני הוא מה שאתם מחפשים. האנשים האלה עשו את זה הכי נכון שאפשר כאן. הם קצצו את Hatebreed ותיבלו ב- Pantera, והתבשיל יצא טעים.
אלון מיאסניקוב
