2007-08-26
מהשמיעה הראשונה של אלבום האולפן החמישי (שישי כולל הופעה) של מלכי עידן האבן הבנתי משהו מוזר לגבי האלבום הזה. נכון, הוא גדול (בסאונד ובאיכות) אבל משהו בו גרם לי להרגיש שעד כמה שאני אוהב אותו, הוא לא ימשיך להתנגן אצלי הרבה אחרי כתיבת הביקורת הזאת, וזאת השמיעה החמישים בערך שגרמה לי להארה.
הרוק של Queens Of The Stone Age (להלן QOTSA) הוא רוק'נרול במובן המחמיא של המילה, עם הפקה בומבסטית ורחבה כמו שכמו שמגיעה לסגנון, עם מלודיות שמצד אחד קליטות אבל מצד שני נדיר שיידבקו לראש. הם נופלים בין הכיסאות. מצד אחד, אחת הלהקות הכי מגניבות וטובות שקיימות, מצד שני, קשה לקשר אותם למשהו אחר שמכירים בצורה שתתאים בשלמות.
בהמשך ישיר לאלבומים קודמים, ביניהם המוכר ביותר הוא Songs for the deaf , בעיקר בזכות השתתפותו של דייב גרוהל על התופים שמשכה תשומת לב נרחבת לאלבום (אם כי הוא מצוין בפני עצמו) והלהיט No One Knows , ו- Lullabies to Paralyze עם הלהיט Little Sister גם פה הם ממשיכים לשים את תו התקן של המצוינות.
זה בעצם לא משנה כמה שירים שלהם אתם מכירים דרך להיטים או השמעות רדיו רנדומליות, QOTSA זו לא להקה שמודדים לפי דירוגים והשמעות ברדיו. זאת להקה ששמים בסטריאו וצולחים את האלבום שלה בשלמותו. כל אלבום ארוז בעטיפה, קונספט וסאונד משל עצמו והדרך היחידה להבין אותו היא בקונטקסט של עצמו. ובוואקום מוחלט – המוזיקה שקיימת סביבכם, לא משנה איזה מוזיקה זו, לא תרגיש קשורה.
Era Vulgaris אינו יוצא דופן; הוא מתחיל ב- Turning the screw עם התופים הבומבסטיים שמקדימים את הגיטרות המחוספסות לצלילי ההתלהבות של גו'ש הומי, ומשם הכול נהייה מלוכלך מחוספס וסוחף עד שאי אפשר שלא להרים גבה משועשעת למשפט those who can't, just instruct others .
בשונה מהכיוון הרגיל שלהם, Into the hollow מזכיר את ה- Doors אם הכלי הבולט בהם היה הגיטרה והקול של ג'וש רק מוסיף לדמיון הזה. מעין שאננות שנובעת ממקום שאינו עצלנות.
לאורך השירים הרוק'נרול נשאר, התופים נהיים עבים יותר, הגיטרות ממשיכות להנפיק ריפים בומבסטיים, מאלו שנזכרים להרבה זמן, ואני מתמלא ברצון למצוא טנדר ענקי עם רמקולים בערך בגובה שלי, לנסוע בו ברחבי העיר ולגרום לכולם להבין מי הבחור הכי מגניב בעיר הזאת. זה ללא ספק הפסקול המתאים לזה. אחרי זה יעלה הצורך העז בסטייק נא ובירה מקומית מבקבוק, כשכל שיר מתדלק אותך בפני עצמו.
QOTSA הם תופעה בפני עצמה. הלהקה עם הכי הרבה פוזה טבעית שקיימת, עד שהם נשארים נטולי פוזה לחלוטין. הם לא מנסים להיות החבר'ה המגניבים, אבל הם כאלו בעל כורחם. Era vulgaris הוא רק עוד הוכחה שזה לא גובה המכנס שהופך אותך למגניב, זה איך שהוא יושב עליך.
רועי פוברצ'יק
