2007-07-19
הלהקה האמריקאית הזאת עושה משהו שהוא דומה לט'ראש Bay Area אמריקאי. כלומר – היא מאזור ה Bay Area בארה"ב, היא עושה ט'ראש, אבל זה לא מה שהיית מצפה בדיוק מלהקה בסגנון הזה.
בעיקרון הם אכן מושפעים מהגל הגדול של המוזיקה הזאת משנות השמונים, אבל עם לא מעט הבדלים. הלהקה מכילה את האגרסיה ואת הגישה שמקרבת אותה יותר ללהקות קרוסאובר כמו
D.R.I או
Pro-Pain, למרות הריפים הט'ראשים הברורים, השירה המאד הארדקורית בהחלט מעבירה אותה למחלקת הקרוס אובר, זה עובד רוב הזמן, אבל יש גם בעיות.
הנקודות החיוביות הן בתור התחלה שחברי הלהקה יודעים לנגן, טוב מאד, יש להם כמה ריפים מבריקים ומתופף שסוחב עליו חלק נכבד מהאלבום, יש להם גם סאונד טוב, שמבליט את הנקודות החזקות של הלהקה ומצליח להסתיר כמה מהחלשות יותר, אבל כמו שאמרתי – יש גם בעיות.
הסולן הוא אחת, יש לו הרבה אגרסיה וגישה עצבנית, אבל לפעמים זה מרגיש קצת כמו אוברקיל, הוא שואג וצורח כמו מטורף, וכמו שאמרתי – הוא נשמע הרבה יותר קרוב להארדקור עצבני מלט'ראש. בשירים שבהם הוא מוריד קצת הילוך, כמו בשני – Burning Scars, זה נשמע הרבה יותר טוב, אבל כשהוא נכנס לאטרף זה בהחלט לא קשור במיוחד למוזיקה עצמה. עוד בעיה היא שהלהקה צריכה קצת יותר Hooks בחלק מהשירים, ברוב זה עובד בסדר, אבל היו כמה שהרגשתי שהיו זקוקים לאיזה Hook בדמות ריף חזק במיוחד, כי בלעדיו הם פשוט נשמעו משעממים.
עדיין, אם נביט על התמונה הגדולה, זה אלבום חזק למדי, עם לא מעט שירים מוצלחים וכמה ריפים טובים, הם רק צריכים להחליק את אותן בעיות שעוד מטרידות הרכב חדש למדי כזה, ודברים יהיו וורודים יותר בפעם הבאה.
אלון מיאסניקוב
