ביקורות
2007-07-01
ההרכב הפיני הזה עושה בלאק מטאל סימפוני עשיר בקלידים, שבהחלט מזכיר לפרקים את Dimmu Borgir המוקדמים, יש בהם כמה צדדים חיוביים מאד, אבל אחד שלילי שבשבילי לפחות השמיד את האלבום לגמרי, ואני כבר אגיע אליו.
האלבום נפתח וממשיך באותה מתכונת לכל אורכו- שירים ארוכים יחסית, עשירים מאד בקלידים ובמלודיה. הנקודה החיובית הגדולה ביותר חייבת להיות המתופף, הוא ממלא את האלבום באנרגיה ובאגרסיה שנותנת לו המון, השירים מהירים ביותר רוב הזמן, עם כמה התקפות בלאסט-ביט מרשימות ביותר. נקודה חיובית גם מכיוון הסולן, ששוב בא מאיזור
Dimmu Borgir ונע בין צרחות בלאק מטאל גבוהות לגראולים נמוכים יותר של דת' מטאל.
הגיטרות מצליחות להעביר כמה ליינים טובים, והקלידן ללא ספק יודע לנגן, אבל זה השילוב בין השניים הוא שמוביל אותי לבעיה שלי עם האלבום: הקלידים גבוהים במיקס בצורה לא הגיונית, מה שגורם לרוב האלבום להישמע כמו אלבום פופ עם בלאק ברקע, והגיטרות נמוכות מידי לעומת הקלידים, מה שגורם לכל הריפים הטובים להעלם לגמרי. זה מסוג הדברים שיכולים להרים או להפיל אלבום בז'אנר, וכאן זה מפיל את האלבום לגמרי, וחבל.
יש לאנשים האלה כשרון ויכולת נגינה, אבל הם חייבם לשים אדם עם מוח עם עמדת המיקס באלבום הבא, אחרת זה יהיה עוד בזבוז של הכישרון שלהם.
אלון מיאסניקוב
