ביקורות
2007-07-01
כל מי שיקנה את האלבום של הלהקה האמריקאית הזאת ויצפה לאיזה אלבום פאוור מלודי מושחז בגלל העטיפה – עומד להיות מופתע מאד, כמו שאני הייתי. מה שהוא יקבל זה אלבום הארד רוק על סף הסטונרי שמצליח להיות מעניין ומלא גרוב, בעיקר בזכות שירה ונגינת גיטרה טובה.
זה האלבום השני של הלהקה הזאת, וכבר מהשיר הראשון, Power, ברור לאן הם לוקחים את המוזיקה שלהם - הארד רוק אמריקאי מחוספס ובועט. זה מתחיל בסאונד, סאונד גס ומאד לא מהוקצע עם הרבה בשר, כזה שיושב דווקא טוב על המוזיקה של ההרכב. עדינות אינה שם המשחק כאן, זה הרבה גרוב, תופים רועמים, ושירה דרומית מוצלחת של הסולן. בין לבין ניתן לזרוק איזה ליד שבד"כ מבוסס על Wah-Wah ואתם מבינים איך זה הולך להישמע.
אם השיר הראשון הטעה אתכם לחשוב שיש פה יותר מידי מטאל לאלבום הארד רוק, מגיע השיר השני – Midnight והופך את כובע הבוקרים על ראשכם. מדובר בשיר אקוסטי אמריקאי דרומי שיכול היה לשבת באלבום של
Lynyrd Skynyrd, הרבה שירה מלודית טובה ולא מעט יציאות ליד אקוסטיות, זה לכל טעם, אבל אי אפשר לומר שזה לא עובד.
האלבום ממשיך באותו כיוון, לכלוך וריפים שמזכירים את
Black Sabbath חלק מהזמן, ורוק דרומי בחצי השני, יש גם יציאות כבדות יותר ואפילו טקסטים שהיו יכולים לבוא מ-
Manowar (Blood Of Our Enemies) אבל בגדול האלבום הזה קם ונופל על הגרוב שלו, ובזה הוא מצליח.
Army Of Lost Souls שמעביר יפה את התחושה ההארד רוקית הזאת שבה אתה אמור להחזיק בירה ביד ולפתוח את החלון באוטו לפני שאתה מגביר את הווליום. זה הארד רוק נסיעות, וככזה, הוא עובד.
אלון מיאסניקוב
