ביקורות
2007-06-26
שמעתי כבר לא מעט על הלהקה הזאת, מקורות שונים ידעו לספר שהם מושפעים מ- Testament, שהם עושים סוג של ט'ראש אמריקאי איכותי וכו' וכו'. מכיוון שמרבית הנגנים באו מלהקות בלאק מטאל מלודיות שונות, הנחתי בהתחלה שזה מה שהלהקה עושה, ולאחר ששמעתי אחרת בהחלט התכוונתי לתת להם שמיעה. לא ממש יצא לי – עד עכשיו, עם האלבום החדש שלהם.
אז קודם כל, זה לא Testament. יש אולי דמיון מסוים בזה שהם עושים ריפים ט'ראשיים עם אלמנטים של ט'ראש אמריקאי, אבל באלבום הזה דברים קרובים הרבה יותר לניו-סקול דוגמת Machine Head חלק מהזמן, ולמרות שיש גם שירה מלודית לא רעה בכלל, יש גם לא מעט שירה אגרסיבית בסגנון Pantera שמוביל את זה למקומות אחרים. פחות מסורתיים וללא ספק יותר מודרניים.
אי אפשר לומר משהו רע על הנגינה של האנשים האלה, החל מתיפוף דינאמי מצוין ועד ריפים חזקים – יש כאן הכול – אבל האלבום מתחיל ממש רק בשיר השלישי, The Clone. השניים הראשונים חביבים, אבל חסרי יחוד. The Clone מתחיל בעצם את האלבום כמו שצריך, עם ריפים ט'ראשיים כבדים במיוחד, שירה מדויקת, זה שיר שיקלע לאוהבי הט'ראש האמריקאי והוא נעשה בדיוק מירבי.
השיר שאחריו כבר גורם לנו להבין שהלהקה לא מתכוונת לעשות רק את הצפוי ממנה. זה שיר ארוך ומורכב, על סף הפרוג, עם גיטרות אקוסטיות וכמה יציאות בשירה שבהחלט לא הייתי מצפה שיגיעו. למרות שזה בהחלט לא משהו שנעשה הרבה באלבום, הוא מעיד על יכולת גיוון של הלהקה שאני לא יכול שלא להעריך, הם בהחלט מנסים לעשות את האלבום מעניין, וזה עובד.
הרוח ממשיכה עם השירים שבאים אחר כך; שילוב של ריפים ט'רשים עם גרוב וגישה של נו-סקול, ושוב זה עובד. האלבום יכול לקלוע גם לאוהבי ט'ראש מסורתי וגם לאלו שאוהבים חומר עכשווי יותר, למרות שזה בעיקר יתאים לאלו השניים.למרות הכל, זה עדיין אלבום שעובד כמעט בכל מובן, והוא בהחלט מהווה תוספת מכובדת לרזומה של הלהקה.
אלון מיאסניקוב
