2007-06-19
פחות מאולתר, פחות שלוף מהמותן, יותר בנוי ומפותח – אפשר לקרוא לזה מעוצב – זה הטבע של Burning Off Impurities ; מנגינות ישנות-נושנות והגל החדש של האמביאנט האלקטרוני משולבים יחד בחבילה שבאה היישר מהדרום הרחוק, אך בו בזמן מהרחוב האורבני הקרוב. כאילו היה מדובר בפסקול לציר הזמן של מקום כלשהו, להיסטוריה עצמה, שמתחילה בכפר קטן...מימין היה בית המרזח, ומשמאל כיכר השוק עם הסוחרים והחלפנים...קפיצה לתפאורה אחרת, ועכשיו מדובר במסבאה, בבנק השדוד ובחנות הכלבו (ה- general store, במקור)... כעת אלה כבר הסופרמרקט, הפיק-אפ בר, וזוג הכספומטים בצומת. רק התפאורה משתנה, אלה עדיין אנשים שעוסקים באותם הדברים; Grails מצליחים לתפוס את הפולקלור בקרניו ולרכב עליו כמו ברודאו.
שלא כמו ברליסים הקודמים שלהם, Grails מביאים כאן יצירה הרבה יותר קוהרנטית ומודבקת חזק. הם עדיין האואטסיידרים האספניים שכנראה קוראים שירה ועיתונים מחתרתיים, כותבים פרוזה על אלכוהול והחיים בכרך, אבל יש להם גם מוטיב כפרי שמדריך אותם לאורך כל הדרך אל דלתא הנהר. מההתחלה Grails לא היו הרכב פוסט-רוק showgaze סטנדרטי, אז למרות הקרבה הקלה ל-
Godspeed You! Black Emperor פה ושם (ב- Silk RD ו- Outer Banks למשל) – זה לא הסיפור פה. אולי לפי ההגדרה Grails יוצרים רוק אינסטרומנטלי, אבל לפי הראיות כבר בשיר הפותח Soft Temple הם נוטים לפסוע באזורים מסתוריים הרבה יותר; דמיינו צבא קדום (רומאי או יווני יתאים לצורך העניין), צועד אל עבר קרב, עם רמות אדרנלין שעולות ועולות ככל שמתקרבים לשדה הקרב בו נמצא צבא האויב – ותוכלו לקבל רעיון על איך התופים רועמים את דרכם, הליינים של הבאס נהיים פרועים מרגע לרגע והגיטרות נפרטות במהירות הולכת וגוברת עד הפיצוץ בדקה הרביעית בשיר. תפאורה מלאה וגדושה בפחות משבע דקות אל תוך האלבום – זה הקסם שלהם.
במונחים של סדר השירים, או ה"זרימה" של האלבום, Burning Off Impurities בנוי כהלכה. Soft Temple הפותח קובע את הטון ונותן למי מאיתנו שמכיר את החומר של Grails, וגם למי שלא והרגע גילה אותם, להבין איך הולך להיות הטריפ הזה. העוקב לו, More Extinction , הוא קטע מעבר של drum&bass, ספק אלקטרו-אקוסטי שנוטה גם לכיוון
Mogwai ו-
Arab Strap, בו הביטים נפגשים עם צ'מבלו, בעוד גשם יורד ברקע - הוא מוביל אל Silk RD , אחת מנקודות השיא באלבום, בו האווירה מהמזרח הרחוק, עם ניחוח הודי, שמגיעה מהדהוד פעמונים וגיטרה שנפרטת כמעט ברנדומליות ובונה סוג של ג'אם סשן על פטריות הזייה; זה הכי קרוב ל- GSY!BE ש- Grails מגיעים, אבל הם עדיין מצליחים להימנע מלהיות שכפול שעושה פוסט-רוק גנרי, כל אחד מהאלמנטים מקבל את המקום ואת הדרך לבטא את מלוא המשקל שלו כך שהתוצר הסופי מרצה את האוזן.
אלמנטים אפלים יותר מגיעים עם Drawn Curtains; ביט תעשייתי חלוד ושכבות על גבי שכבות של מפוחית, מריטת מיתרים חרישית, מלוטרון וכינור שמתפתלים ומתלפפים כמו נחשים בעונת הייחום – כל אלה חושפים עוד גוונים בספקטרום של ההרכב. Outer Banks צובר מומנטום בלי בעיות מסביב לתיפוף הג'אזי המוביל שיש בו, מגיע לשיאו עם חומות של פידבק, ואז נעצר כמעט לחלוטין ומתאדה לאיטו כדי לפנות מקום לעוד אחת מנקודות השיא כאן - Dead Vine Blues. את Dead Vine Blues אפשר לתאר בצורה ציורית כ"איך יישמע הרכב הילביליז (מלשון hillbilly-band) שנסחף בנהר שוצף וגועש ומתעקש להמשיך לנגן". לקראת סיום, Origin-ing מביא את חבורת ה- hillbillies שלנו לאסוף את ההריסות והשרידים ולבנות הרכב מחומרים ממוחזרים; התחושה הזאת גם מועברת ע"י המנגינה הראשית, שממש עושה רושם של איזשהו reprise למלודיה ש- Grails כבר השתמשו בה בקטעים הקודמים באלבום, אבל לא ניתן להניח את האצבע על מאיפה בדיוק היא לקוחה.
Burning Off Impurities נסגר בסערה גדולה, משאיר טעם של דם, חלודה ואבק של אחרי המלחמה בשיר הנושא שלו, כאילו היה באמת לוקח את שמו בצורה מילולית ושורף את הטמאים, את כל אותן גופות ושאריות שנערמו בשדה הקרב, כמו ריתוך סופי של כל האלמנטים כדי לא להשאיר שום קצוות פתוחים - החוויה הושלמה.
Grails משתמשים בכל פלטת הצבעים שלהם, משלבים גוונים, מרקמים וטכניקות שונות של סאונד אל תוך יצירה שלמה ומלאה מאוד; אפשר להגיד שזאת יצירה מודרנית, עם הרבה התייחסות לחיים האורבאניים ולעבודות יד ומלאכה מסורתיות יותר. Burning Off Impurities הוא שמיכת-טלאים אקלקטית, בה כל טלאי מגיע ממקום אחר בעולם ומזמן אחר, ונתפר היטב לאחרים בראש של חברי Grails (ובראש המאזינים) בעודם משתמשים (לצרכים אמנותיים, כמובן) ב"חומרי עזר" שמגיעים ממקומות שונים בעולם – לזה אני קורא תערובת טובה.
עופר ויינר
