2007-05-29
אני זוכר את הפעם הראשונה ששמעתי את black rebel motorcycle club, ישבתי בסלון בחוסר מעש וזפזפתי בטלוויזיה, עד שבהתמהמהות קלה הצליח להיגנב לאוזני spread you love. יותר נכון, מה שבלט מעל הכול, היה הסאונד המחוספס וטון השירה. המילה מגניב הייתה התיאור המושלם למה שנטף מהטלוויזיה באותו הרגע.
וככה הם באמת B.R.M.C נשמעים כמו התמצית של מה שמגניב ברוק. סאונד מלוכלך של מגבר ישן, גיטרות עם שורשים בלוזים מלאי פאז וזמר שהקול שלו זועק "לא אכפת לי מה אתם חושבים עליי". אלה החבר'ה המגניבים שיושבים ומעשנים בהפסקות כשכל השאר הילדים עדיין משחקים בדשא של החטיבה. אלו שיוצאים עם הבנות הכי יפות ויש להם את המשפטים הכי חלקלקים. פשוט מגניבים.
בתחילת האלף הנוכחי החלה תופעה נרחבת של להקות שנשמעות ישנות, כל מיני סטרוקס למיניהם, באותו גל גם הצטרפו BRMC ואני אסתכן ואגיד שה- white stripes היו אפילו אחראיים להתחלתו. באותה תקופה לא היו חסרים שבחים על אותה חזרה למקורות של הרוק, המבקרים נהיו מרוצים בערך באותה רמה שהקהל נהייה מרוצה. קצת אחרי תקופת צינון מאלבומי הבכורה של הלהקות האלו, התחילו המבחנים האמיתיים, מבחן הזמן ומבחן הדיסק השני. ה- white stripes מצאו את דרכם החוצה מהמרוץ הזה כאשר התברר שכמעט כל מה שג'ק וויט נוגע בו משתווה לזהב והם קיבלו את סטאטוס משלהם. הסטרוקס השני קיבל ביקורות מעורבות, אבל סך הכול התקבל בהתלהבות והחזיק את הבאזז כמעט ברמה שאלבומם הראשון is this it החזיק, והאמתי שגם היום הרבה תופסים ממנו אלבום מצוין.
BRMC הוציאו את האלבום השני שלהם Take Them On, On Your Own באווירה פושרת למדי. הם עדיין היו מגניבים, אבל לא הצליחו לתפוס את המעמד שהיה נראה שמחכה להם במקור, ואני מאמין שאלבום הבכורה שלהם שומר על הקסם שלו אצל קהל מסוים למדי. בכללי, התקופה שאחרי אותו אלבום, לא האירה פנים ללהקה.
ב- 2005, BRMC החליטו לתפוס פוזה קצת שונה, והוציאו את האלבום Howl, בו הם נהיו הבחורים שמתעסקים יותר בגיטרות שלהם מאשר בבחורות היפות שיושבות לידם. הם התחברו לשורשים האמריקאיים שבמוזיקה שלהם, ויש כאלה שיגידו שפשטו את מעיל העור שלהם בשביל חולצת פלנל.
התוצאה של אותו אלבום הייתה בהחלט גיוון בדיסקוגרפיה של החבורה והציג פן בוגר יותר, מיושב יותר, ובעיני חלק גם מעניין יותר. באלבום החדש Baby 81 הם לא מנסים לכתוב את ההמשך לאותו ספק תהליך התבגרות ספק תקופה שבאה והלכה, אלא דווקא כותבים את הדיסק שיכל בקלות להמשיך את הדיסק הראשון שלהם שנקרא על שמם. צריך לזכור שבסופו של דבר, זה היה האלבום שגרם לעולם להתאהב בהם.
Baby 81 נפתח בריף בלוז מקורות, רק מלא בפאז, ועליו נבנה המשפט הרוקנרולי למדי I took out a loan on my empty heart babe, I took a loan for my patient soul. הרוק הבלוזי נסחף לתוך ג'אם של רעש גיטרות ומסיים את השיר. החזרה לבסיס המוזיקלי, פלוס שדרוגים ולקחים שהופקו מהתנסויות קודמות, מחזירים את הסקסיות האגרסיבית שהיה נדמה שכמעט דועכת.
מספיק לשמוע קטעים כמו All You Do Is Talk האניגמאטי, 666 Conducer המגרה או Not What You Wanted הביטלסי כדי להבין שללהקה הזאת יש עוד הרבה מה להוציא ממנה ולהרבה כיוונים שונים. מי שמתעקש לקבל אותם בגרסא המוכרת לו יותר מהאלבום הראשון, גם יימצא פה לא מעט שירים שממשיכים את קו רוק הגיטרות המושרש בבלוז, המלודיות הישירות וסאונד גברי וגס.
אני חושב שאם BRMC היו נמנעים מלהוציא את Take Them On, On Your Own הבינוני בתור אלבום שני, והיו נותנים ל- Howl להמשיך את אלבום הבכורה שלהם הם היו צולחים בכבוד את מבחן האלבום השני, ואולי לא מתמסמסים עם הרבה להקות אחרות שהופיעו באותה תקופה. נקודת הפתיחה הזאת מכריחה אתBaby 81 להיות הרבה יותר מטוב כדי להחזיר אותם לתודעה ולהוציא אותם מנצחים. ואכן האלבום החדש נותן מאבק טוב ועיקש, ואפילו מספיק בשבילי כדי להפוך אותו לאלבום שאני אחבב לאורך זמן. לשאר העולם, האלבום הזה כנראה כרגע לא יספיק. בסופו של דבר, אפילו הבחורה הכי יפה בכיתה שוכחת מהבחור המגניב שזיין אותה ושכח ממנה יום אחרי.
רועי פוברצ'יק
