2007-05-28
שנה אחרי שביקשה להביא את סוס העבודה, שרה וורדן (Shara Worden)מבקשת להרוס את הכול ונותנת ליוצרים אלקטרונים מסוגים וארצות שונות לבנות מחדש בעזרת ההריסות שלה.
שרה וורדן (שגם הספיקה להיות אחת מזמרות הליווי של סופיאן סטיבנס ב- Illanoismakers), בכינויה My Brightest Diamond, הוציאה בשנה שעברה מאין אלבום בכורה בשם Bring Me The Work Horse , בו היא יצאה בעיקר כיהלום מלוטש היטב, שנשמע בעיקר כמו רוק קונבנציונאלי, ולעיתים אפילו לא קונבנציונאלי. האלבום השני שלה,Tear It Down הוא אסופה של רמיקסים שונים לשירים מאותו אלבום בכורה.
ב-Bring Me The Work Horse וורדן ניקזה את כל ההשפעות שרכשה לאורך חייה - הגוספל והג'אז, מוזיקה קלאסית, וקברט לתוך אותו גורם שנכנס מאוחר יחסית בחייה והוא כל סצנת האוונט-רוק שהייתה קיימת בניו יורק. בזכות ההשפעות האלו היא הצליחה לאורך כל האלבום לשמור על תערובת הומוגנית של ההכשרה הקלאסית שלה (כולל לימודי אופרה) והרוק האינטימי והמיוחד שמשך אותה.
ב- Tear It Down הכול נלקח צעד אחד קדימה. אם וורדן הייתה ידועה בנטייה לאוונגרדיות במקצת והרכבים מוזיקליים המנגנים על כלים שונים ומשונים, פה היא מפקידה את הבייבי שלה בידי אומנים אלקטרוניים שונים כמו Stakka , Alias ו- Gold Chains שמעבירים את המוזיקה שלה שלב נוסף, ופותחים את הדלת למקום שהיא לא נגעה בו כל כך בעבר.
שלוש עשרה הרמיקסים המופיעים באלבום מציגים מגוון רחב של אפשרויות פוטנציאליות למוזיקה של וורדן. בעוד חלקם מבליטים במוזיקה שלה צדדים מסוימים שקצת נחבאים במקור, חלקם מפרקים אותה לחלוטין, מסמפלים אותה, ומביאים אותה למקום הכי פחות צפוי, רחבת הריקודים.
כך ב- Golden Star מוחלף את הקצב ההדוק של הבאס תופים בביטים אלקטרונים, והפזמון מקבל נפח חדש. Work Horse , הסוגר של האלבום הקודם פונה לאווירה אמביאנטית אפילו עוד יותר. Freak Out מסומפל לתוך קטע אלקטרוני שיתאים לרחבות מועדונים שונות ומנתק אותו מתמצית הגיטרות ששוררת בו.
Tear It Down מביא לעיתים את המוזיקה של וורדן למקומות חדשים לחלוטין, לעיתים פורצת יותר ולעיתים מתחבאת וביישנית יותר. השבירה והניתוק מהמוזיקה המקורית הופכת את האלבום הזה לאלבום שעומד גם בפני עצמו הפעם בעיקר בתור אלבום אלקטרוני שיכול גם לפעול מצוין בתור אלבום נוסף לדיסקוגרפיה הביתית, וגם למי שנמאס לו להשמיע את Moon Safari בבית הקפה שלו.
רועי פוברצ'יק
