2007-05-27
Minutes To Midnight הוא כנראה אחד מאלבומי הרוק הפופולארי המצופים יותר השנה, ויותר מזה, הוא הנקודה הקריטית בקריירה המצליחה אבל לא מוצלחת של השישייה הקליפורנית. הנקודה שבה רוב המעריצים מחליטים אם לרדת מהרכבת, והחדשים תוהים אם לעלות עליה.
ייאמר לזכות לינקין פארק, שכבר באלבום השלישי הם מצליחים לייצר את האלבום שיהווה קו הפרדה בין התקופה הראשונה שלהם לנוכחית, ובכך מייצרים אלבום שהרגשות כלפיו הם אמביוולנטיים ביותר. מהאלבומים שקל לחזות שחלק יקראו לו האלבום הכי טוב שלהם, בעוד אחרים יקראו לו החלש יותר.
אלבומם הראשון Hybrid Theory יצא בשנת 2000, והיה אחד מהאלבומים שהגדירו את הסגנון, שהוא כנראה מבין הגרועים שנוצרו בשנים האחרונות, Nu Metal. ב- 2002 הוא אף הביא אותם לזכייה בגראמי בתואר של הופעת ההארד רוק הטובה ביותר. זכייה שלטעמי, נעשתה בעיקר בגלל שפשוט לא היה שום דבר אחר לבחור ממנו (ואני לוקח בחשבון ש- Rage Against The Machine הם לא סוג הלהקות שאוהבים לבחור בהן בגראמי).
שני האלבומים הראשונים של הלהקה Hybrid Theory ו- Meteora, נחלו הצלחה מסחרית ענקית, ולא פסחו על אף ילד או ילדה בגילאי 13 - 16 שרצו תשומת לב מההורים שלהם, או להפגין את נוכחותם הקשוחה בספסל השכונתי.
לפני ארבע עשר חודשים, נכנסו השישה לאולפן, ובהבנה שאם המעריצים שלהם עברו את סף גיל ההתבגרות ממזמן, כנראה גם הם יצטרכו לעשות את אותו דבר, וקראו לאדם היחיד שמחזיק את התואר "מפיק" בכבוד, ריק רובין.
רובין ידוע בעיקר בזכות העבודה המוצלחת שלו עם ה- Red Hot Chili Peppers, Nirvana, וחמשת האלבומים האחרונים של ג'וני קאש, שנחים בשלווה מעל קו השלמות והיו תפילת האשכבה היפה והמתאימה ביותר שהיה אפשר להעניק לאגדת הקאנטרי. בכללי, רובין הוא אחד המפיקים היחידים שאפשר לתת לו את התואר הזה, בזמן שלוקחים בחשבון את המשקל הכבד שהיה לתואר בשנות השבעים והשמונים המוקדמות.
מההתחלה לסוף ההקלטות רובין עשה טירונות לחבר'ה של לינקין פארק, ודאג להוציא מהם כמעט את מלוא הפוטנציאל שאפשר להוציא. Minutes to midnight הוא האלבום הראשון של לינקין פארק שלא מיהרתי להעביר הלאה לכל חבר, או קבצן ברחוב שבמקום חמישה שקלים לאלכוהול קיבל מנה גדושה של כעס כוסיות. אתם לא תשמעו מפה הצהרות על דיסק השנה או שזה הדיסק שאני עומד לחרוש בזמן הקרוב, אבל מחמאות לא חסרות.
התהליך שרובין התחיל להעביר את לינקין פארק דרכו לא התחיל ונגמר באלבום הזה, האלבום הזה הוא דו"ח ביניים של אותו שינוי שהם עוברים. לוקח זמן לעבור מלהיות רוקר ילדות לאומן אמיתי. חוץ מב"כוכב נולד" אין באמת דרכי קיצור כאלו. וככה נוצר אלבום שמשלב בין הקטעים הכבדים ביותר שלהם, לבלאדות טיפה מוגזמות מדי. מה גם, שלכל אורך החוברת המצורפת לדיסק, ישנן הערות שוליים של איך כל שיר נולד, או מה החשיבות שלו ללהקה. כמו ילד שחוזר מהגן ומספר לאמא שלו על הציור שהוא צייר. אבל מהנקודה הזאת נניח לציניות.
Wake, הפתיחה האינסטרומנטאלית והמצוינת לאלבום היא הקו המפריד, החבר'ה שעושים שירים עם ג'יי זי (למרות שזה באמת היה שיר מוצלח) לבין חבר'ה שרוצים לגרום לאנשים להרים גבה. Given up העוקב הוא כבד, מטאלי אפל וצועק. אין פה ראפ, יש פה צרחות (לא צעקות):" put me out of my misery" הקולות הכי כבדים ששמעתי יוצאים מהלהקה הזאת.
Bleed It out ו- Hands Held High הם הקטעים היחידים שבהם תשמעו את הראפ של שינודה וכדי להבהיר משהו, Bleed It Out הוא אחד השירים הנאים יותר, והמוצדקים יותר באלבום, ו-Hand Held High הוא שיר אנטי-מלחמתי שמוקדש לאהוב הרוקרים בעשור האחרון, מר ג' בעצמו. ראפ עם מילים שיש בהן מטרה לשם שינוי, מתהלך על מקצב תופי להקה צבאית וקלידים (לא ביטים!). אלו הופכים את השיר הזה למיוחד. Shadow of the day הוא כנראה האזנה אחת יותר מדי ל- Joshua tree של U2.
No More Sorrow חוזר לריפים המטאליים, וביצוע קולי מחוספס מצוין. חבל שהפזמון מנחית אותו קצת, אבל ההמשך הוא גלגל ההצלה. The Little Things Give You Away הוא השיר המתאים ביותר שיכלו לבחור לסגירת האלבום. הליריקה מקבלת משקל גדול יותר כשנלקחת בקונטקסט שלה, שהוא בהשראת הביקור של הלהקה בניו אורלינס בעקבות הוריקן קתרינה. התחלה שקטה שנגמרת בגיטרות מתגברות וסולו מתבקש, והקולות של שינודה וצ'סטר נותנים משחק אחרון ומוצלח.
Minutes To Midnight הוא אלבום בכורה ללינקין פארק חדשה. הוא כנראה לא משמעותי לעולם המוזיקלי העולמי, אבל אפשר לראות שהחבר'ה גילו עולם מוזיקלי חדש בשביל עצמם. הרעננות שבאלבום נובעת מהתחושה שלינקין פארק הם כמו ילד שמגלה פעם ראשונה את קינג קרימזון, או פינק פלויד ומנסה להסביר להורים שלו, שגדלו על הלהקות האלו, למה הן כל כך טובות.
אם שני האלבומים הראשונים שלהם הראו את גיל הילדות אז Minuets to midnight הוא גיל ההתבגרות של לינקין פארק; אמביוולנטי, ומרדני לסגנון. אני מקווה שרובין ילווה אותם גם לאלבום הבא כדי שנוכל לחזות בתקופה המבוגרת שלהם. לגבי האלבום הזה- אני אצטרף למי שקורא לו "הכי טוב שלהם".
רועי פוברצ'יק
