2007-05-24
Alex delivery צריכים להיות מאוד שמחים מהעובדה שאני עוד משתמש באוטובוסים. הם צריכים להיות מאושרים מהסיבה הפשוטה שזה מה שבעיני הציל אותם מביקורת פושרת למדי.
אחרי שהאלבום צלח ועבר השמעות במערכות סטריאו שונות שיצא לי להיתקל בהן (חלק בבתים, חלק של מכוניות) הם הצליחו לגרוף ממני מעין הרמת גבה והערת "יש להם פוטנציאל, אבל חסר משהו". זאת הייתה הנסיעה באוטובוס שהובילה לזה שהדיסק יישמע באוזניות ויגרום לו להפוך מחביב וחסר - למצוין ומעניין.
Star Destroyer הוא שני דיסקים באחד. ברמקולים שהם לא מוניטורים בווליום קצת לא הגיוני, זה דיסק קצת אוונגרדי אבל לא מעז עד הסוף, מלא ברעיונות טובים לא ממומשים; מסוג דברים שלרוב היו גורמים לו להישאר במערכת שלי עוד שמיעה אחת אחרי שאני כותב את הביקורת ולא יותר. באוזניות בווליום סביר, זה דיסק אחר לגמרי. רבדים של גיטרות, תופים, קלידים, וקולות - הכול פתאום צף כלפי מעלה והופך אותו למעניין, אוונגרדי, פסיכדלי לרגעים. את הביקורת הזאת אני כותב עם אוזניות באוזניים.
Star Destroyer מורכב משישה קטעים, כמעט כולם עוברים את התשע דקות, מעשה שאפתני מאוד לאלבום ראשון בהתחשבות בסגנון. כל אחד מהקטעים עומד בפני עצמו, אבל גם שייך ללא ספק למכלול השלם של הדיסק. הקטעים רקוחים היטב, בנויים מרבדים של כלים אקוסטיים, חשמליים, דיגיטאליים ושלל רעשים שונים.
הקו הברור מאוד שעובר בין השירים הוא האווירה המשודרת בהם. גם ברגעים של אמביאנט מלנכוליים, ורגעים קצביים מהירים, הם מצליחים לשמור על מאין אפלות מסוימת, בעיקר בזכות הקלידים ברקע, הפעמונים וכלי הקשה השונים אשר מתנודדים באפילה כמו הרוח שמזיזה את פעמוני הרוח בסרטי אימה בשלוש בבוקר. בעיקר הם דואגים לרקד במורבידיות מסוימת בין החדות הכואבת, לבין הנעימות המשככת.
הדרך בה Alex Delivery מעבירים את המסר שלהם הוא מגוון. ישנם קטעים ארוכים מתוזמרים ומנופחים כמו Sheath –Wet , או Komad שמתחיל בתחושת אינדי ומתמשך לתוך רעשי ניסור דיגיטאליים חוזרים ועליהם נבנים ומצטרפים כלים אחרים שמשנים אותו לאט לאט. לעומתם, Scotty, הקצר יחסית, מטובל כולו באינדסטריאל אה לה רזנור. עם מה שנשמע כמו הפגזות של רעש על גבי שיר רגוע; היפה והחיה.
Alex Deliveryיכלו לרשום לעצמם דיסק בכורה באמת מצוין. הרגל שהם שמו לעצמם היה בסאונד הכללי של האלבום, שמחביא בתוכו את מה שבאמת טוב בהם - הם לא מחצינים כל מלודיה שעולה להם בראש, אלא משתמשים בהן כדי לתת אופי לשיר, אבל לא להיות התבנית שלו. בנוסף, לפי מה שיצא לי לראות בקטעים מהופעה שלהם, החבר'ה האלו הם חוויה מעבר לאוזניים, אלא גם לשאר החושים (חוץ מטעם כנראה), ואולי יום יבוא ויגיע טרנד הרימסטרים גם אליהם, ויתקן את העוול שנגרם באלבום הזה.
רועי פוברצ'יק
