2007-05-14
בזמן שכמעט כל להקת פרוג מטאל שעברה את האלבום השלישי שלה עדיין מנסה לתת איזשהו תירוץ מתקבל על הדעת לקיומה, או מנסה לדלות כל טיפת יצירתיות שנשארה לה, Rush חוזר, עם האלבום ה- 18 במספר שלה ומסבירה לכולן איך העבודה אמורה להיעשות.
Rush שהוקמה כבר ב- 1968 הייתה לאחת מהלהקות המשפיעות ברוק המתקדם ובשילובו עם המטאל, ואם מישהו מתחיל לדבר על זקנה, או "כמה אפשר" - שרק יקשיב ל- Vapor Trails האלבום שהכניס אותם למילניום החדש כדי להבין שגם 34 שנים אחרי הם מצליחים לשחרר כמה אלבומים חריפים ומהמוצלחים בקריירה שלהם. בשביל עוד הוכחה שווה להציץ באלבום ההופעה Rush In Rio בו הם ממלאים אצטדיון עם 40,000 אוהדים משולהבים, שהצרחות שלהם לעיתים נשמעות יותר חזק מהלהקה עצמה, ונקלטו לתוך המיקרופונים שעל הבמה עצמה.
5 שנים אחרי האלבום האחרון, ורק 4 אחרי אותה הופעה שמלמדת את כולם איך הופעה מוצלחת נשמעת הם משחררים את האלבום ה- 18 שלהם Snakes And Arrows ; שם האלבום נבחר במאין משחק מילים על משחק הילדים "סולמות ונחשים". על ההפקה אחראי Nick Raskuiinecz שעבד עם ה- Foo Fighters ו-Velvet Revolver ופה בעיקר היה אחראי על לשמור על הסאונד של הלהקה עדכני ובועט כמו שהם נותנים אותו.
ניל פירת', שעבר לא מעט זעזועים בחייו האישיים (עוד לפני Vapor Trails) מספק בעשור הזה כמה מהטקסטים החזקים ביותר שלו, כשהוא מדבר על מלחמה, חיים ומוות, רוע וטוב. הלהקה שנשמעת קשוחה וכבדה מתמיד, עם הגיטרות החדות של אלכס ליפסון (שלאחרונה גם התארח באלבום Fear Of A Blank Planet של Porcupine Tree), הקול הצווח והבאסים המפוצצים והדינאמיים תמידית של גדי לי; הלהקה נכנסת חזק ולא משחררת עד סוף האלבום.
Far cry, שהוא הסינגל לרדיו וגם שיר הפתיחה עושה כל מה שהוא צריך לעשות; ריף מטאלי מרוצף בברייקים חדים, כשהם נפרצים אנחנו מקבלים אינטרו אינסטרומנטאלי קצר שיש להקות שרק חולמות (אין מילה אחרת שתרמז טוב יותר) לכתוב קטעים כאלו. בסופו גדי לי כובש את השורה הראשונה עם הטקסטים ההולמים והאופייניים כל כך ל-Rush.
"pariah dogs and wandering madmen\barking at strangers and speaking in tongues\ the ebb and flow of tidal fortune\ electrical changes are charging up the young".
אין כבר אנשים בעולם הזה שכותבים טקסטים כאלו.
Armor and Sword נפתח בקטע שמזכיר דווקא יותר את חבריהם לשורשי הפרוג מטאל, קינג קרימזון, ואחריו מהגג לי על החתכים הרגשיים שנבנים לתוך ילדים בעת התבגרותם. The main monkey business הוא אחד הקטעים האינסטרומנטליים הראויים יותר שיצא לי לשמוע בזמן האחרון וכדי להשלים אותו הקטע Malignant Narcissism מגיע רגע לפני השיר האחרון – The larger bowl – מדבר על חוסר השוויון שבין האנשים השונים. ואם באלבומם Hemispheres דובר על האונות השונות במוח ב- Bravest Face מדובר על הצדדים השונים שבכל אדם.
Rush מצליחה להישאר לא רק רלוונטית לסגנון שלה, אלא מהמובילות שבו, גם כמעט 40 שנה אחרי הקמתה. ב- Snakes And Arrows הם חוזרים לקטוף חלק גדול מהזרעים שהם זרעו ברוק המתקדם והרוק הכבד בשנות השבעים, וכנראה שגם שנות ה-2000 יוכלו להתהדר בכמה אלבומי מופת מבית היוצר של לי, ליפסון ופירת'.
רועי פוברצ'יק
