ביקורות
2007-04-29
אי אפשר לערער על רוחב היריעה באלבום הזה, מדובר כאן בלא פחות ממעצמה אפית של אלבום שאין רבים מידי כמוהו. הכול נוצר במוחו הקודח של גאון קלידים יווני בשם תנאסיס לייטברידג', שכותב את כל החומר ומנגן כאן קלידים ברמה כזאת שכמעט כל נגן חובב פשוט ישב ויזיל ריר למשמעה.
את החומר מובילה להקת זמרים אופראית, נשית וגברית, משהו שמזכיר מאד לפרקים את אלבומי Therion, למרות שאין ספק שהכיוון הכללי הוא פרוגי בהרבה מכל מה ש-
Therion עשו אי פעם.
האלבום נפתח עם יצירה ארוכה בשם Thalassa Dominion, שמחלוקת ל- 4 קטעים. מתוכם, אין ספק שהשני הוא המועדף עלי, בעיקר בגלל שזה הקטע האגרסיבי מבין כולם. יש שם הפגנת נגינה מרשימה של הגיטריסט של ההרכב, המתופף אלקס הולצוורת', איש
Rhapsody, וכמובן של תנאסיס עצמו. הקטע שאחרי הוא כבר משהו ששמור רק לאוהבי פרוג לא מטאלי בעליל, שוב הפגנה מרשימה ביותר של נגינת קלידים, אבל אין יותר מידי מעבר לזה לאוהבי המטאל.
עוד רגע אדיר הוא Solarwinds, קטע מהיר ורצחני שמגיע למהירות של פאוור מטאל מהיר במיוחד, יופי של עבודת גיטרות, אבל גם בו יש את התחושה שחסר ללהקה משהו. לדעתי זה סולן שסביבו תנוע המוזיקה, משהו כמו ש- Therion עשו באלבומים האחרונים שלהם, זה הדבר היחידי שייתן איזה נקודת ריכוז למוזיקה. יש שיר אחד שבו זה קורה, שבו שר די.סי קופר מלהקת
Silent Force, ושם שומעים את ההבדל שקורה עם סולן אמיתי.
ללא ספק לא אלבום שאוהבי פרוג ירצו לפספס, אבל המטאלים יותר אולי ירצו לתת תשומת לב רק לחלקים נבחרים ממנו.
אלון מיאסניקוב
