2007-04-09
אי אפשר לטעות בזיהוי כשמדובר ב- Rammstein, זו ה-להקה הכי מזוהה עם גרמניה והדבר הראשון שיקפוץ לכם לראש כשתחשבו על האלקטרו/אינדסטריאל/מטאל הגרמני , ואי אפשר לטעות באקסטזה כשמדובר בהופעה חיה של חיות האינדסטריאל-מטאל (או Tanz-Metall כפי שחלק מכנים את הסגנון שלה). אלפי המעריצים (בסביבות 16,000) שמילאו את האמפיתיאטרון בעיר Nimes בצרפת בסביבות יולי 2005, בהופעה הראשית בדיוידי הזה, אולי לא יודעים גרמנית שוטפת אבל בהחלט יודעים את כל המילים לכל השירים וידעו היטב לאיזו הופעה לקנות כרטיסים.
את הדיוידי הזה שחררו Rammstein בשלהי 2006, כשהוא כולל את ההופעה המוזכרת מצרפת (יחד עם דיסק אודיו של רוב השירים ממנה) ועוד חלקים מהופעות ב- Citta Club ביפן, ב- Brixton Academy באנגליה וב- Sport Complex Olympiski במוסקבה (הגרסאות המיוחדות כוללות גם ראיונות, קטעים דוקומנטריים, את כל ההופעות במלואן, ספר תמונות, ודיסק אודיו של כל ההופעה מ- Nimes). הדבר הראשון שבולט לעין הוא האריזה עצמה של Völkerball (בתרגום מגרמנית: סוג של "מחניים", או "נשף/הופעה לכל האנשים"), הנפתחת בדומה לצלב או לסמל הלהקה וחובה בתוכה תמונות סטילס אמנותיות בשחור-לבן מאותן הופעות של הקהל; כן, לא של הלהקה, אלא של הקהל עצמו, בנים ובנות בשלל הבעות, תנוחות וממגוון של גילאים וארצות. אין ספק שהלהקה הזו רומסת את מחסום השפה, כמו המכונה הגרמנית המגורזת שהיא, ומשאירה את הספקנים פעורי פה (ולא רק בגלל הפירוטכניקה על הבמה).
הקהל מחכה בתורים ארוכים, שואג בתיאום "ראמ-שטיין, ראמ-שטיין, ראמ-שטיין", ותפריט הבחירה המעוצב בקפידה מגיח, לחיצה על ההופעה הראשית (19 שירים, 103 דקות) מביאה ממבט אווירי את מראה האמפיתיאטרון הגדוש במעריצי הלהקה והבמה העצומה עליה מופיעים חמשת חברי הלהקה, מאופרים, מאובזרים ולבושים בהתאמה... חמשת חברי הלהקה? היכן הסולן (ואחד מסימני ההיכר) של ראמשטיין? Till Lindemann נותן לקהל להתבשל מעט בקלחת הזיעה וההורמונים, ועושה את הכניסה שלו, כשהוא מגיח מתוך דלת מתכתית דמויית איבר מין נשי ופותח ב- Reise, Reise , אחד מלהיטי הלהקה.
את הדעה הרווחת על הלהקה, שמדובר בלהקת ניו-מטאל עם אלמנטים אלקטרוניים ומעט מאוד תוכן, אפשר להפריך כבר עכשיו; החל ממשחק המילים בפירוש שם הלהקה בתור אבן-ניגוח אבל גם בתור אזכור של אסון מפגן אווירי שהתרחש בעיר Ramstein-Miesenbach ב- 1988, דרך השירים עצמם, כדוגמת "Links 2 3 4" המצהיר על דעות פוליטיות מהשמאל בשיר שמזכיר הפגנה (כולל מצעד צבאי) של הימין הקיצוני בשנות השלושים בגרמניה, או הציניות ב- Feuer Frei! (השיר בו חברי הלהקה חובשים את מסכות הליקופודיום, אותן מסכות דרכן הם יורקים אש אל האוויר) ועד הקיצוניות של Mien Teil , העוסק במקרה של אוכל האדם
Armin Meiwes ובדעת הלהקה עליו (נרמוז רק שיש כמה משמעויות למילה teil בגרמנית) כאשר Till Lindemann לבוש כמו שף, נוטף דם, שר אל תוך מיקרופון/סכין קצבים ומבעיר קלחת בה נמצא הקלידן המטורלל Christian "Flake" Lorenz .
הסטליסט בהופעה ב- Nimes מורכב ברובו משירים מהאלבומים Reise, Reise ו- Mutter , אך מופיעים בו גם שלושה שירים מאלבומה הראשון - Herzleid (ביניהם Asche zu Asche , Rammstein העוצמתי, ו- Du riechst so gut שממנו הקהל מתלהב אפילו יותר), הלהיט המוכר ביותר שלה Du Hast (בביצוע מעולה) ו- Sehnsucht , הבחירה המפתיעה והשיר הכי אלקטרוני כאן, מהאלבום הנושא את אותו השם (מ-1997); הפתעות נוספות הן Benzin המרשים מ- Rosenrot של 2005 והקאבר ל- Stripped של
Depeche Mode.
ההופעות האחרות (בגרסא הרגילה) קצרות הרבה יותר; מלונדון מקבלים טעימה של ארבעה שירים, מטוקיו שניים וטריילר לצלילי Los , וממוסקבה קליפ קצר, כמובן לשיר Moskau . Rammstein עשו כאן צעד נכון, שכן המופע התיאטרלי על הבמה (האיפור, התלבושות, התחפושות, הזיקוקים, המיקרופונים הבוערים, מקלות התופים המתפוצצים ושאר האביזרים שמעסיקים את עובדי הבמה שעות נוספות) והסטליסט כמעט זהים לחלוטין ואפשר להגיד שמספיקה הופעה אחת שלהם, גם אם לא נוכחים בה, כדי להתעייף לחלוטין.
אם את המוזיקה של Rammstein תיארו כ"מוזיקה לפלישה לפולין", הופעה חיה שלהם אפשר לתאר כמצעד ברחוב הראשי של ורשה ביום לאחר הכיבוש. הגרנדיוזיות של המוזיקה מקבלת חיזוק רציני מרמת המקצועיות ותיאטרליות של המופע, כך שהקהל משולהב לכל אורכה מכל הבעירה על הבמה (גם במובן הישיר, בגלל האש החיה, וגם בתור תיאור ססגוני לזרימה של המופע עצמו). את הסלידה שלי מ- Rammstein הצליחו חברי הלהקה למגר בהתאם לתדמית לסטיגמה, באופן שיטתי ומדויק, ביד חזקה ובזרוע נטויה.
עופר ויינר
