Rafter - Music For Total Chickens - [Asthmatic Kitty]

2007-03-24

קול מחוספס אבל מלטף, גיטרות נעימות, כל מה שצריך לפופ מתוק – את כל אלה אפשר למצוא באלבום החדש של Rafter. אז מה מונע ממנו להפוך להיות סינגר-סונגרייטר מקרב לבבות, והבחור שמכתיב לכם איך יראו הרגעים הרומנטיים בפנטזיות שלכם? כנראה שאלה השכבות הגיטרות המלוכלכות, התופים עם המקצבים המשתנים שמביאים כל שיר לאבדון מוחלט, השבירות הלא הגיוניות, והלכלוך... אלוהים הלכלוך!

Music for total chickens מתואר כאלבום של פופ שבור-מתוק, ואין מילים יותר נכונות לתאר אותו. הוא כמו המאהבת שתמיד חיכיתם לה והיא מושלמת מכל בחינה, רק שהיא שוכבת עם זרים מהצד. אתה מתחבר, מתרגש, ולבסוף נמחץ.

כבר מהשיר הראשון Encouragement מקבלים גם את התקווה, וישר את השבירה, כדי שלא תתבלבלו לאן הגעתם; שתי שניות של שירה נעימה נשברות למקצב מוזר וסאונד קלידים מהורהר. השיר השלישי, Tragedy, מתוק ומחוספס בצורה היפה, אפילו עם קול הנשי ברקע שמשלים את התמונה הפסטורלית. השיר החמישי, Gentle men , מתחיל בריף די מהיר ותוך כדי שירה מאט את עצמו למחצית הקצב, ככה גם הקול של Rafter.

ככה לאורך האלבום, בעל 18 הקטעים, זורם לו מהחמימות של לשכב במיטה (אני אזכיר שוב את Tragedy) מתחת לשמיכות עד שאתה מתעורר ומוצא את עצמך ישן באמצע מפעל תעשייתי בשעת העבודה העמוסה ביותר(Unassailable) . כדי להשלים את החוויה, אתם יכולים לתאר גם את אמא מרגיעה אתכם במיטה שבתוך המפעל התעשייתי. כמה חמים, ככה כואב.

ההפקה על האלבום מופתית, מלאת יצירתיות, חסרת פחד מניסיוניות לצד הנעים ולצד הפחות נעים.
לעומת המון אמנים אחרים שחוטאים בחטא הגאווה והיומרה, הקטעים של Rafter מדויקים, קולעים באורך שלהם, הוא מציג לנו את הרעיון המקורי של השיר ולא מורח אותו לשיר ארוך לשם אריכות השיר.

חסרים בעולם אמנים שנוגעים בנעימות עם אומץ אמיתי, במיוחד בתחום הסינגר-סונגרייטרים. אם אפשר להגדיר איכשהו אתRafter לכיוון הזה, הוא כנראה יקבל את התואר של אחד המעניינים והמוצלחים שיצא לי להיתקל בהם בזמן האחרון, האמתי שבכללי התואר הזה כנראה מגיע לו. חובה לכל אחד שאוהב את המוזיקה כצורת חוויה אמיתית ולא כרקע (בשביל זה יש את החדש של Air).

רועי פוברצ'יק