2007-03-18
להקת ההארד רוק האמריקאית הזאת קיימת עוד מ- 1988, והיא הוציאה 4 אלבומים לפני זה, שהוא בעצם גרסא מוקלטת מחדש של אלבומה מ- 1992 – Peace Treaty, עם סאונד מחודש ושיר אחד נוסף, שיר הנושא. מה קורה בפנים? לא יותר מידי, רוק'נרול אמריקאי פשוט ובסיסי, עם הרבה כיף ואנרגיה, מושפע קשות מלהקות ההארד רוק האמריקאיות הקלאסיות אבל עם ניחוח כבד במיוחד של
AC/DC - זה לא מתוחכם יותר מידי, אבל זה עובד.
סולן הלהקה, רקס סקוט, הוא אחד הצדדים החזקים הבולטים ביותר כאן, קול קצת צרחני עם בסיס צרוד שעובד יפה, מזכיר מאד דברים קלאסיים שנעשו ברוק הכבד האמריקאי בשנות השמונים, וזו גם התחושה שעוברת דרך האלבום, החל מהשיר הפותח – שהוא בעצם השיר החדש היחיד כאן – זה מבנה בסיסי, כבד ודי מלוכלך, לא מתוחכם או מתקדם, אבל בסופו של דבר זה מה שמעריצי הסגנון ירצו לשמוע.
שיר כמו Gotta Let Go הוא בדיוק מה שלהקה כזאת צריכה לעשות, חלקו AC/DC וחלקו להקות אמריקאיות בסגנון
Dangerous Toys, הוא ספוג אלכוהול בתחושה ומלוכלך מספיק כדי להשביע את השיכורים שבמאזיני הלהקה.
לא הכול מושלם, יש גם קטעים כמו Don't Go, בלדה מהסוג שלא סבלתי בשנות השמונים ואני עדיין לא סובל בימינו, אבל יתכן שאוהבי רטרו יהנו מזה. למזלי האלבום המשיך עם השיר Peer Presure, שהוא שוב רוק'נרול כבד כמו שצריך.
זה לא משהו חדשני, אבל זה טוב ועשוי בצורה מקצועית, בכל מקרה – מי שלא מעוניין להיזכר בעבר, או שלא היה חיי בתקופה ההיא של שנות השמונים, בהחלט לא ירצה לעצור כאן, מי שכן – זה אלבום שזועק "אולד סקול", כשהוא לא שיכור מידי מכדי לצעוק.
אלון מיאסניקוב
