2007-03-18
הכל באלבום הבכורה של ההרכב ההולנדי הזה צורח מהשקעה ומקצועיות, החל מהעטיפה, עוד ציור נהדר מבית היוצר של טרביס סמית' המוכשר, דרך הסאונד המשוקע, שעל המיקס והמאסטר שלו היה אחרי ג'קוב האנסן (שעבר עם
Hatesphere ו-
Mercenary בין השאר), וכלה בכשרון ובמקצועיות של חברי הלהקה, שבהחלט מדגימים כאן יכולת נגינה מרשימה.
מוזיקלית הלהקה משלבת לא מעט סגנונות, הבולט בהם חייב להיות דת' מטאל מלודי, אבל יש גם ניאו-ט'ראש עכשווי, ולא מעט יסודות מלודיים יותר, שרובם מגיעים מהגיטרות שעושות עבודה מלודית והרמונית חזקה, כשגם השירה משלבת בגראול לא מעט שירה מלודית קצת שטוחה שבכל זאת תורמת טיפה לצבע הכללי של האלבום.
זה מתחיל די בפשטות, עם השיר Art Of Life, שנותן בראש בדת' מטאל מלודי, הגיטרות המונמכות לפעמים קשות לפענוח, אבל הסאונד הסופר הדוק גורם לחבילה להישמע הרבה יותר קלה לעיכול. השיר השני, Measure Swords , הוא זה שנותן כאן עוד אספקט של ההרכב – מורכבות מוזיקלית שאפשר כבר להגדיר ככמעט פרוג, שוב עבודת גיטרות מצוינת עם קטע ליד בנוי מעולה.
השיר השלישי נותן משהו נוסף, הוא מגלה שאגרסיה כבדה רק משפרת את מה שההרכב עושה, לראשונה המהירות עולה, נכנסים דאבל בסים בתיפוף כמו שצריך והשירה עוברת לגראול דת' מטאל אמיתי, למרות היומרות המלודיות של הלהקה אין ספק שדת' מטאל תוקפני רק עושה להם טוב.
שיר הנושא הוא קטע קצר עם יסוד תעשייתי, והאמת היא שהוא סתם ממלא דקה וחצי באלבום, מזל שהשיר שאחריו – Hate Of A Thousand Ages הוא אחד הרגעים הכבדים של האלבום, מהירות גבוהה יחסית לשאר החומר ושוב שימוש טוב בגראולים עמוקים.
לסיכום – זה רחוק מלהיות שיא המקוריות, הכול כאן נעשה בעבר, והגיטרות המונמכות והשירה המלודית עלולות להרחיק את הריכוז של המאזין לפרקים, אבל אין ספק שיש כאן משהו שאדם עם סבלנות וקצת השקעה יכול ליהנות ממנו, ולאלו שווה להשקיע בהאזנה רצינית לאלבום.
אלון מיאסניקוב
