2007-03-16
Faint violet whiff, אלבום הבכורה של Dead leaf echo , חיכה כבר המון זמן כדי שישמעו אותו. את המשפט הזה אפשר למצוא ישירות באתר הבית של הלהקה, אחריו מתחיל ההסבר הארוך של התהליך אותו עבר הזמר LG מכתיבת שלוש שירים ב-4-track בחדרו ועד הוצאת האלבום הזה. מסע המוכר כנראה לכל אומן מתחיל שמחכה לפריצת הדרך שלו. רק שבמקרה שלהם, לעומת רבים אחרים, זה באמת רק עניין של זמן עד שזה יקרה.
האלבום מורכב מחמישה שירים, פלוס מינוס אחידים ברמתם, אבל בהחלט מגובשים מבחינת סגנון, כאשר מורכבים בו גיטרה-באס-תופים וקלידים בקטנה עם השפעות חזקות של
The Cure מעורבבים ב- U2 ו-
Echo and the Bunnyman, רק עם תוצאה טובה לעומת מה שהיה אפשר לנחש מההגדרה; Dark alternative זה השם הרווח.
השיר הראשון כבר מתפרץ כהבטחה ללהקה שיש לקחת אותה ברצינות, עם גיטרות נקיות וחותכות ולכלוך כללי שיכול להזכיר קצת את
The Jesus and Mary Chain. Shell of love הוא מהשירים שמגיעים רק פעם אחת, בביצוע חד פעמי, כזה שנגמר וכולם לא יודעים אם למחוא כפיים או למחות דמעה. הגיטרות המדויקות והקולות של הסולן LG ו- Liza Baker יוצרים ביחד פשוט הרמוניה של אהבה וכאב.
Danielle, הקטע שסוגר את האלבום הוא גם הקטע הארוך ביותר באלבום, אמביאנטי בתחושה שלו, עם תפקיד גיטרה מצוין של Mike Dilalla, ותפקיד תופים שיותר מזכיר להקות פוסט-רוק מאשר האלטרנטיבי האפל שליווה אותנו כל הדיסק, והקלידים המורבידיים רק מוסיפים לסיום המוחץ שיש לדיסק הזה.
רואים ש-Dead leaf echo לוקחים את עצמם ברצינות מהתחלה ומאמינים בעצמם בצורה מוחלטת. את האלבום הזה מיקסס Jeff Thall שבקורות חיים שלו כבר עברו John Cale ו-
Bryan Ferry ואת המאסטרינג עשה Fred Kevorkian שעבד בעבר עם אמנים כדוגמת
The White Stripes ו-
Iggy Pop .
מאלבום הבכורה הזה ההרכב צריך ללכת רק קדימה, וזה רק עניין של זמן עד שחברת תקליטים עם אומץ מוזיקלי תאסוף אותה אליה ותגדל אותה עוד קצת כדי למלא את הפוטנציאל המלא שלה. אל תתפלאו אם פעם הבאה שתראו את השם שלה, יהיה צמוד לה שם של חברה גדולה ומוכרת.
רועי פוברצ'יק
