2007-03-11
כמו רוב הקוראים שהשם Intronaut אומר להם משהו גם לי היה העונג להיתקל ברביעייה המוצלחת הזאת מלוס-אנג'לס לא מזמן, כשנחשפתי לאי.פי הבכורה ההיפר-מהולל שלה Null
Null הוא אחד הדברים היותר טובים שהיו לפוסט-הארדקור להציע ב- 2006, והוא זכה לשבחים והמלצות רבות, כל זה עד ש- Void יצא וקטף את התהילה. למרות שמדובר באלבום המלא הראשון שלהם, שיצא כאמור עוד ב- 2006, עדיין נראה שהוא יותר מרלוונטי היום, ואולי אפילו בכל יום, בתור יצירה בולטת מהדור השלישי של המוזיקה, בדומה אולי ל- The Ties That Blind של
Mouth Of The Architect או The Fire in Our Throats Will Beckon the Thaw של
Pelican ואפילו Panopticon של
Isis , ממש אבן דרך בז'אנר הפוסט-מטאל (וגם במחלוקת על עצם ההגדרה של הז'אנר בפני עצמו).
צבירי פידבק, אשכולות של דרונים וצרורות של מכות-תופים מגיעים עם A Monolithic Vulgarity ונותנים לאלבום את הטון הרציני, הדרמטי-משהו שלו כבר מהרגע הראשון; רגעים של זעם גמור לצד קטעים אינסטרומנטליים אווירתיים מאפיינים את האלבום הזה לאורכו ולרוחבו. תמצאו כאן דינמיקה בכל אחד ואחד מהשירים, ויש לזה סיבה טובה – כל אחד מארבעת חברי Intronaut ותיק מאוד בתחום כזה או אחר של מוזיקה: Danny Walker מגיע עם רזומה של מתופף לשעבר בלהקת הגריינד
Uphill Battle , קצת במורד הר הסגנונות עומד הגיטריסט/סולן Leon del Muerte עם היסטוריה בהרכבי הגריינד/דת'
Impaled ו-
Exhumed , הגיטריסט הנוסף Sacha Dunable מגיע הרכב הדום הפסיכדלי
Anubis Rising , ואחרון חביב (וכנראה המנוסה ביותר) הבאסיסט Joe Lester שבא עם תואר במוזיקה, וניסיון נרחב בג'אז, Fאנק, ומוזיקת עמים. הם לא עושים, למרבה הפלא, סלט לא מוצלח של השפעות וסגנונות אלא פשוט מוכיחים את הניסיון שלהם, עם מגוון של ריפים מעוררים (Gleamer ו- Rise To Midden, וכל מילה נוספת מיותרת), ליינים מאוד בולטים של הבאס (שלא נשמעו מאז שסטיב דג'יורגיו ושון מאלון ביקרו במערכת שלי) כמו ב- Nostalgic Echo, תיפוף שמשווה לזה של Brann Dailor מ-
Mastodon (בולט מאוד ב- Teledildonics , Fault Lines ו- Iceblocks), ובאופן כללי תחושה של משהו מורכב ומסקרן מאוד; זה לא אלבום שעשו מתחילים, והוא לא מיועד למתחילים.
Void הוא יותר חוויה שלמה מאשר אלבום של שיר-שיר, הריכוז הולך לסביבה שהסאונד יוצר והרגשות/מחשבות שמתעוררות בה; מדובר במסע אישי של כל מאזין או מאזינה, שמאויר במגוון ריפים, מובל ע"י דינמיקה בלתי-פוסקת ממחלקת הקצב, ומעוטר בצרחות גרוניות מלאות חימה.
האלבום מתאים לכל חסידי השילוש הקדוש של
Neurosis ,
Isis ו-
Cult Of Luna והוא עובד בין אם עישנתם משהו לפני ההאזנה או לא, אז אפשר גם לקנות אותו על חשבון להשתמש בקצת פחות בזמן הקרוב ולא לגרוע מההנאה. יותר מסתם "מומלץ".
עופר ויינר
