ביקורות
2007-03-08
ג'ולי דוירון, מי שהייתה ידועה בעבר בתור הבאסיסטית של
Eric's Trip (להקת פולק פסיכודאלי שהתפרקה בסביבות 1996, רוצו לבדוק!), מוציאה אלבום סולו חדש. למרות האירוח של כל חברי להקת Eric's Trip, שלא ראו מוזיקלית אחד את השני כבר הרבה זמן, זה עדיין אלבום שלה, במלוא מובן המילה.
באלבום השביעי שלה, Woke myself up, ג'ולי עדיין מצטיינת בהעברת רגשות דרך ספקטרום רחב של סגנונות ורבדים שונים במוזיקה. כל שיר, וכל שורה באלבום הזה נוטפים מרגשות אמיתיים וחיים, אם זה אהבה, חרטה או כעס. הם הדבר הכי קרוב שיש לנו כדי להרגיש כמוה, ואפשר להרגיש כמוה.
Woke myself up, השיר הפותח של האלבום, מדבר על התעוררות ממחשבות שהיו לה קודם למציאות שונה, תוך כדי שהמוזיקה מרגישה כמו יריית הזנקה לכולנו לקום, ועוד על רגל ימין. השיר הבא You look so alive כבר יותר שקט, יותר רגוע עם המשפט "when we pass in the street\ I won't look away\ if you don't look away". וזהו רק קומץ דוגמאות קטן בזמן שהיה אפשר גם לעבור שיר-שיר ומכל אחד מהם לצטט משפט מפתח מוצלח אחר.
Rick White שגם היה חלק מ- Eric's trip , תופס פה בנוסף לנגינה גם את כיסא המפיק; שיתוף הפעולה המחודש הזה הוא כנראה חלק מהסיבה המרכזית לסאונד ולרגשות הנעים כל כך שזורמים לאורך כל האלבום הזה, שיכול לקלוע לכל תחושה שונה שתהייה לאדם במשך היום.
הגיוון והשימוש הנכון כל כך ביכולות המוזיקליות של כל מי ששם יד באלבום הזה, רק תורם לשבריריות המחוספסת של האלבום הנהדר הזה. מומלץ מאוד לאנשים שבתקליטייה הביתית שלהם יהיה אפשר למצוא את
ג'וני מיטשל,
Jenny Lewis and the Watson Twins ו -
Cat Power
רועי פוברצ'יק
